טעמי המנהגים כז

רואה הערוה. משום הכון לקראת אלהיך ישראל שזה הוא הכון כשחגור אזור במתניו. נראה הוא עומד יותר זריז מכשהוא בלא חגורה וה"מ תפלה כגון י"ח. אבל לענין ק"ש ושאר ברכות אין לחוש בחגורה רק שלא יהא לבו רואה ערותו שיהא לו מכנסים. טור סי' צ"א. ועי' ב"י ולבוש

שם

(עב) טעם. שקודם שמתחילין שמונה עשרה צריך להפסיע לפניו ג' פסיעות ר"ל ילך לאחוריו ג' פסיעות כדי שיפסיע אח"כ לפניו ג' פסיעות. כנגד ג' הגשות שנגש משרע"ה קודם תפלתו לתוך ג' מחיצות חושך ענן וערפל. רקח סי' שכ"ב. וזהו ג"כ הטעם לאחר סיום תפלת י"ח פוסעים ג' פסיעות לאחוריו לחזור מתוך אותן ג' מחיצות. קיצור של"ה

(עג) טעם. שאסור להתפלל במקום גבוה. משום ממעמקים קראתיך ה'. ברכות דף י' ע"א. וטעמא הוא שאם הוא עומד במקום גבוה הרי הוא כמחרף כלו' כאילו הוא רוצה להתקרב יותר להש"י שהוא על השמים ואינו יודע כי מלא כל הארץ כבודו ואפי' בעומד הארץ אין דבר נסתר ממנו וזהו ממעמקים. לבוש סי' צ' סעי' א' ע"ש. ע"כ נהגו שהמקום שהש"צ עומד הוא עמוק משאר הבה"כ ואפשר דמשום הכי אמרינן בגמ' בכל דוכתא יורד לפני התיבה. ההוא דנחית. מ"א סי' צ' ס"ק ג'. כתב הרמב"ם ז"ל שלא יהא גבוה ג' טפחים ואם הי' גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו וכן אם הי' מוקף מחיצות אע"פ שאין בו ד' על ד' מותר להתפלל שאין גבהו ניכר כיון שחלק רשות לעצמו ע"ש

(עד) טעם. שהמתפלל צריך שיכוין רגליו. שנאמר (יחזקאל א') ורגליהם רגל ישרה. ומתרגמינן ורגליהן רגל כוונין ירושלמי זה שעומד בתפלה צריך להשוות רגליו. טור סי' צ"ה. והטעם לפי שכיון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאך השרת. עוד טעם. שהוא רמז שנסתלק ממנו התנועה לברוח ולא להשיג לשום חפץ מבלעדי ה'. לבוש שם

(עה) טעם. שתפלת העמידה צריך בלחש. לפי שהמלאכים הממונים לקבל העמידה נקראים אזנים ואם אותה התפלה נשמעת לאזני האדם אין שומעין לה למעלה לכן צריך ליזהר. זוהר שמות דף פ"ט

(עו) עוד טעם. שתקנו תפלה בלחש. כדי שלא לבייש את עוברי עבירה המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם. סוטה פ' אלו נאמרין. וטעם. למה שנהגו להתפלל בקול רם בר"ה ויוה"כ עי' או"ח סי' ק"א סעי' ג'. כיון שכלם מתוודים