טעמי המנהגים רס

(תתרעב) טעם. שהעולם קורין למי שמת לו אב או אם ר"ל יתום. לרמז שיותם ויבלע המות לנצח

(תתרעג) טעם. שאם מת אדם מישראל מטמא יותר מעכו"ם. משום דאיש ישראל יש לו נשמה טהורה וכשמת ר"ל מתקבצים הסט"א עליו מפני שהי' הגוף בחיים כלי קיבול לקודש ע"כ רוצים להנות מהקדושה משא"כ בעכו"ם. משל לכלי שהי' בו דבש גם בהריקו מהדבש יקבצו עליו זבובים ופרעושים הרבה זוהר בראשית דף ע"ח ע"ד

(תתרעד) טעם. שאין הרשעים זוכרים את שמם. כי הרשע אין לו נפש וכמו שרמוז בפסוק ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה הא למדת שהרשע אינו בעל נפש כי נשבית היא ממנו ולזה אין הרשעים מכירים את שמם כי אינם בעל נפש בעלת השם. מאור ושמש פ' וילך

(תתרעה) טעם. שהצדיקים מתים ביום שנולד. כדי שלא יהי' באותו יום מיתה רע להדור. ע"כ מחמת שבאותו יום נולד מגין על הרע. נחלת יעקב באבני שוהם פ' ברכה

(תתרעו) טעם. שאנו אומרים בהשכבה וינוח על משכבו בשלום. הכוונה כי צער יש להמתים אם קרוביהם יבואו אצלם בעת צרתם לבקש רחמים עליהם. (כי הם ידעין בצערא דחיי. עי' זוהר שמות בד"ה רבי יהודא בר שלום הוי אזיל באורחא ור' אבא הוה עמיה כו' וצערא דיליה דחי לי למיעל בדוכתאי ע"ש) אבל אם יהי' לנו מנוחה אז יהי' להם ג"כ מנוחה. וזהו שמבקשים וינוח על משכבו בשלום דהיינו שיהיה לנו מנוחה ואז יהי' להם ג"כ מנוחה וינוח על משכבו בשלום. שמעתי מאדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל

(תתרעז) טעם שנקרא מיתת הצדיק פטירה. שנפטר מצער עוה"ז מעלמא דשיקרא ובבואו לעוה"ב לשמחה יחשב לו. תוי"י תבא. ועי' ליקוטים סעיף ק"נ: בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים.