טעמי המנהגים רנט

(תתרסט) טעם. שתולשין עשב או צרור ומשימים על מצבה. אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא הי' על קברו וכתב בר"מ שיניח ידו על הקבר. באה"ט או"ח סי' ר"ח בשם דרישות. ועי' בספר ברכי יוסף סי' רכ"ד אות ז' שישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו

(תתרע) טעם. המנהג שנוהגים אנשי מעשה ביום מיתת צדיק שקורין יארצייט שמתאספין על קברו ומתפללין ומדליקין נרות. יצא להם זאת הנה הוא רש"י ביבמות דף קכ"ב ע"א ד"ה תלתא ריגלי וז"ל ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם

(תתרעא) טעם. המנהג בכל העולם שעושין יא"צ על פטירת אביו ואמו ר"ל. לפי שכל שנה עולה הנשמה למדריג' יותר גדולה לכך צריך לידון אותה מחדש שיש עבירות שבעולם התחתון אינו נחשב לחטא. אבל בעולם העליון נחשב לחטא ע"ד וסביביו נשערה מאד. לכך צריך בכל שנה ושנה להתפלל עבורו. אזור אליהו פרשת בהעלותך בשם הרב הקדוש מוהר"ר יעקב מנאראל זצוק"ל וע"ל סעיף שמ"ח: