טעמי המנהגים רנד

(תתרנא) טעם שאומרים קדיש כלשון ארמית. לפי שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא הי' מבינין כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה הי' לשונם. כי לפי הטעם שלא יבינו המלאכים ויהי' מתקנאין בנו קשה שהרי יש כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי. תוס' ברכות דף ג' ע"א בד"ה ועונין

(תתרנב) עוד טעם. לפי שבימיהם גזרו אויביהם שלא יאמר קדיש והנהיגו לאומרו בלשון ארמי שלא יכירו בו. ואף שבטלו הגזירה לא רצו להחזיר הדבר ליושנה כדי שלא ישתכחו הניסים והנפלאות. א"ר סי' נ"ו סק"ה

(תתרנג) עוד טעם. שאומרים קדיש בלשון ארמית. שלא יקטרגו המלאכים על שמתפללין על הגאולה. כל בו. כתב אבודרהם אל יקשה בעיניך מה שתקנו לומר יתברך וישתבח ויתפאר כו' בלשון הקודש כי השבח לא היו יכולין לשנות ללשון תרגום ע"ש

(תתרנד) עוד טעם. שאומרים קדיש כלשון ארמי. כדי שלא ירגישו מלאכי השרת שמו של הקב"ה חסר שמא יחריבו את העולם לכך אנו אומרים יהא שמיה רבא מכרך בלשון ארמי. כדי שלא ידעו ולא יבינו כי אין מבינין אלא לשון הקודש. אבל ישתבח ויתפאר שהוא שבח אומרים בלשון