טעמי המנהגים רא

(תתכח) טעם. שנקרא שמחת תורה. ע"ש שמשמחין בו לעשות שמחה ומשתה לסיומה של תורה. לבוש סי' תרס"ט

(תתכט) טעם. שבשמחת תורה אחר שמסיימין בו התורה קורין מיד בראשית עד סוף ויכלו. כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג ולומר רבש"ע כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד. ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות ולא בר"ה שהוא יום ראשון מן השנה. כדי להטעות את השטן שלא ידע מתי יהי' ר"ה שהוא יום הדין ולא יקטרג על ישראל וכיון שנדחה הסיום והתחלה מיום ר"ה דחוהו עד כלות כל הימים טובים כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב. שם

(תתל) טעם. שבשמחת תורה כשקוראין לחתן בראשית עונין כל הקהל בקול רם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וכן יום שני וכן יום שלישי וכן כולם עד יום הששי אומרים כל הפסוקים שבויכלו עד לעשות. ומפסיקים בזה פסוקי דלא פסקו משה ולמה נהגו דוקא כן בשמחת תורה ולא בשבת בראשית. אלא לפי שסיימו את התורה ומתחילין לקרות בראשית ותכלית קריאת פ' בראשית אינו להוציא את הרבים ידי חובת הקריאה כי קורין את הפרשה עוד הפעם בשבת בראשית ואם כן אינו דרך לימוד תורה לרבים רק דרך שמחה יתירה כקורין את שמע והודאה בעיקרי האמונה וע"כ קורין כל הקהל פסוקים אלו להורות שאנו מאמינים בני מאמינים בעיקרי הבריאה וחידוש העולם וע"כ קורין דוקא פסוקים אלו בקול רם בשמחת תורה וע"כ בויהי ערב ויהי בקר יום הששי קורין עד לעשות. להורות שאנו מודים ואנו מעידים על חידוש הבריאה ועל שבת. ועוד לרמוז על קרבנות התמיד שהי' ערב ובוקר ולפיכך הי' מעמדות בישראל שהיו קורין במעשה בראשית והעולם עומד בזכות המעמדות. בקורת התלמוד

(תתלא) טעם. שאפי' כהן או לוי יכולין לעלות לחתן תורה. כיון שכבר קראו יותר מחמשה שקורין ביו"ט. לבוש סי' תרס"ט: