טעמי המנהגים קפג

(תשמז) טעם. שאומרים קודם כל נדרי ע"ד המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. ע"פ הש"ס דמנחות כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ואעפ"כ הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים. ופי' מלת העבריינים הוא אותם שעברו על דברים שנתחייבו נידוי או שמתא מחמת עבירות שבידם ומתירין להם כדי שיוכלו להתפלל עמהם ואפי' לא יבקשו שיתירו להם מתירין להם. משום דאמרינן כל תענית צבור כו' עי' מטה אפרים סי' תרי"ט סעי' י' ואלף למטה שם. וע"ל סעי' קי"א

(תשמח) טעם. שנהגו הקהל לומר כל נדרי בנחת עם השליח צבור. כדי להתיר לש"צ כי אין יכול להתיר לעצמו. הגהות מנהגים

(תשמט) טעם. שתקנו לומר כל נדרי ביום הכפורים ולא בר"ה כמו שהוא במשנה משום דיום הכפורים בטל העם ממלאכה אף מלתקן אוכל נפש ואיכא כינופיא טובא. וסמוך הוא לר"ה. ופעמים שיום הכפורים נקרא ר"ה כדכתיב בראש השנה בעשור לחדש השביעי ואמרינן אי זו היא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל. ספר התניא סי' פ'

(תשנ) טעם. שאומרים כל נדרי בלשון ארמי. לפי שנתקן בבבל שהי' עיקר לשונם לשון ארמי לכך תקנוהו בלשון ארמי כדי שיבינוהו הכל לבוש סי' תרי"ט סעי' א'

(תשנא) טעם. שהש"ץ אומר כל נדרי בקול רם. כדי להזכיר להציבור שיאמרו גם הם ויתנו לב על נדריהם שידרו כל השנה ואולי יש אחד בבהכ"נ שלא נתן לב בפעם א' ישמע בשניה ולכך נוהגין להגביה קולו בפעם ב' יותר מבראשון ובג' יותר מבב' כדי שישמעו כולם ויתנו הם לעצמם שאין תנאי מועיל לאדם אלא מה שיתנה הוא מעצמו ולא אחר מתנה בעדו. לבוש שם

(תשנב) טעם. שאומר ג' פעמים. משום דלשון חכמים כך הוא. מגל זו. מגל זו מגל זו. קופה זו. קופה זו. קופה זו. במנחות. וכן חלוץ הנעל. וכן מותר לך. מותר לך. מותר לך. מטה משה סי' תתס"ד

(תשנג) טעם. שאומרים בליל יוה"כ ומחרתו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. משום שבכל השנה אומרים אותה בלחש מעני שמשה גנבה ממלאכים אבל ביום הכיפורים גם ישראל דומין למלאכים. טור ב סי' תרי"ט: