טעמי המנהגים קסא

(תרמז) טעם. שאין מניחין תפילין בט"ב. משום דאקרי פאר. וטלית. משום דכתיב בצע אמרתו ומתרגמינן בזע פורפריא דיליה. מ"א סי' תקנ"ה

(תרמח) טעם. שאין הש"ץ אומר ברכת כהנים בט"ב בשחרית. משום דכיון שתשעה באב אסור בשאילת שלום ואיך יאמר וישם לך שלום. דגול מרבבה

(תרמט) עוד טעם. כיון שהכהן אבל אינו נושא כפיו ובט"ב הכהנים אבלים על חורבן המקדש. שו"ת פנים מאירות

(תרנ) טעם. שאין אומרים אל ארך אפים אם חל ט"ב ביום ה' ולמנצח וצו"ץ. לפי שנקרא מועד. ומטעם זה. אין אומרים עננו בשחרית. ט"ז סי' תקנ"ז ס"ק ב'. ובדגול מרבבה כתב ע"ז שדבריו תמוהים דמה בכך שנקרא מועד והלא המתענה בשבת או בר"ח אומר עננו. ובהגהת מנהגים לא כתב כלל מטעם מועד רק מדכתיב שתם תפלתי ע"ש. וא"ר שם כתב שהש"ץ אומר עננו גם בשחרית

(תרנא) טעם. שאין קורין בשחרית ויחל. שלא להזכיר שלש עשרה מדות. אבל במנחה קורין ויחל. לפי שהיא שעת נחמה. ספר התניא סי' ס'

(תרנב) טעם. שאם יש תינוק למול מלין אותו אחר שגומרין הקינות ולא קודם לכן. משום שמילה צריכים לעשותה בשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתיך. אבל אחר שגמרו הקינות כבר אמרו פסוקי דנחמה ושמחה. לבוש סי' תקנ"ט סעי' ז'. ועי' קנטרוס אחרון לט"ה בהשמטה לסעי' תתרמ"ב בד"ה ועי' הלק"ט

(תרנג) טפם. דאיתא בש"ע (סי' תקנ"א) דבסעודת ברית מילה קידם ת"ב אין רשאי להיות רק מנין וכיוצא בזה לפי הדיעות אשר שם. ובסיום אין לדקדק כלל כי החורבן הי' על עזבם את תורתי והתורה הוא התיקון והגאולה תהי' ע"י התורה. ע"כ בסיום קודם ת"ב מותר להיות כמה שירצו. דברי אמת בליקוטים: