טעמי המנהגים קכט

(תפא) עוד טעם. מפני שעיקר הביעור חמץ הוא היצה"ר. ולזה הנהיגו להניח חמץ להראות שבודאי יש בו עדיין עון וחמץ הוא היצה"ר כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כי האדם שמחזיק עצמו שתיקן הכל בודאי לא התחיל לעבוד את ה' ולזה נוהגים להניח פתיתי חמץ להראות כנ"ל כי בודאי נא תיקן הכל. עבודת ישראל

(תפב) טעם. שמברכין על ביעור חמץ. אע"פ שאינו אלא בודק והי' לו לברך על בדיקת חמץ. לפי שבדיקה זו היא תחילת הביעור ותכליתו שהרי אין הבדיקה מצוה אלא הביעור מן הבית כל מה שמוצא ונודע לו הילכך מברכין. על ביעור. לבוש סי' תל"ב וע"ל סעי' כ"ה ולקמן סעי' תתק"ט

(תפג) טעם. שמברכין בעל ולא בלמ"ד לבער. מפני שהוא מצוה שאפשר להתקיים ע"י אחד מעבדיו אפי' שלא מדעתו שלא הקפידה התורה אלא שיהא החמץ מבוער מן הבית ואפי' ע"י אחר. לבוש סי' תל"ב

(תפד) טעם. שנוהגין להניח י' פתיתים קודם בדיקת חמץ. לפי כמו שיש עשרה עלולים בהקדושה ואלו הן. חיות הקודש. אופנים. אראלים: חשמלים. שרפים. מלאכים. אלים. בני אלהים. כרוכים. אישים. כמו כן יש עשרה בהטומאה. כי את זה לעומת זה עשה אלקים והביאם הציוני פ' אחרי. ולכן הזהירה התורה לנו אפי' תערובת חמץ ואפי' משהו כי חמץ הוא היצה"ר כידוע. ע"כ מניחין עשרה פתיתים חמץ נגד העשרה טמאים ולבערם מן העולם. בשם

מקובלים

(תפה) עוד טעם. נגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים. וכנגד עשרה