טעמי המנהגים קיח

(תלה) טעם שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ה לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל נותן להם ר"ח ליו"ט. פרקי ר' אליעזר פמ"ה

(תלו) טעם שאנו קורין הלל בר"ח. משום שרמזו דוד (בתהלים קנ) הללויה הללו אל בקדשו י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חדשים וכופלין כל הנשמה כנגד חדש העובר. (תניא רבתי)

(תלז) טעם שאומרים הלל בדילוג בר"ח. כיון שיש מחלוקת בין המפורשים הרמב"ם ז"ל כתב בקריאת ההלל בראשי חדשים הי' מנהג ואינה מצוה ומנהג זה בציבור לפיכך קורין בדילוג. אבודרהם

(תלח) עוד טעם שאומרים הלל בדילוג ובר"ח. משום דהוי יום סליחה כיום הכפורים ור"ה לכן אין לגמור הלל כדאמר זמן כפרה לכל תולדותם פין תולדותם דמיום שנתלו המאורות נפלה אסכרה בתינוקת שלא יכלו לסבול האויר ונתבטלה בקרבן ראש חודש. הגהות מנהגים

(תלט) טעם דמברכינן על קריאת הלל בר"ח אע"ג דהוי מנהג (עו' תענית דף כ"ח ע"ב ועי' לעיל סעי' תל"ז) ואמנהגא לא מברכינן. כמו שאין מברכין על הערבה מהאי טעמא (עי' לעיל סעי' תת"כ). משום דהיינו דוקא אמנהג דערבה דלא הוי אלא מנהג טלטול בעלמא ואמנהג דטלטול לא מברכינן אבל בשאר מנהג כמו קריאת הלל ואחריני כמו אותו מנהג ודאי מברכינן וכן הלכה למעשה. תוס' תענית דף כ"ח ע"ב בד"ה אמר

(תמ) טעם שאמז"ל (שבת קי"ח ע"ב) הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף משום דכתיב ביה עצביהם כסף וזהב וכשאומר אותו בכל יום נראה, כמחרף ומגדף כלפי מעלה ולומר שאין יכול לבטלם מן העולם. מדרש תלפיות אות ה' ענף הלל הגדול בשם הירושלמי

(תמא) טעם שאומרים הלל מעומד. דכתיב הללו עבדי ה' העומדים. ט"ז סי' תכ"ב סק"ד ואסור לסמוך עצמו לעמוד או לכותל דסמיכה אינה כעמידה. מ"א שם ס"ק י"א: