טעמי המנהגים קטז

מלוה מלכה הוא מדברי סופרים ודברי סופרים צריכים חיזוק יותר משל תורה לכן אומרים ג"פ אתקינו סעודתא כדי לחזק הדבר. וראי' לדבר ממשנה גבי עומר (מנחות ס"ה) כיצד הן עושין כוי אקצור והם אומרים לו קצור אקצור והם אומרים לו קצור ג"פ על כל דבר ודבר והן אומרים לו. הין. הין. הין. כל כך למה לי מפני הבייתוסים שהי' אומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט. הרי חזינן דבג"פ נתחזק הדבר. דברי יחזקאל

(תכז) טעם. מה שרגיל בלשון בני עמינו ואומרים על ליל שבת פרייטאג צו נאכט. וכן במוש"ק אומרים. שפעט צו נאכט. משום שלענין שביתות שבת שייך קצת מן יום. פרייטאג. אצל ליל שבת להוסיף על שבת. וזה משמעות הלשון פרייטאג צו נאכט ששייך קצת יום של פרייטאג. אצל לילה של שבת. וכן במוצש"ק אומרים שפעט צו נאכט. ולא ידקדק לעשות הבדלה מיד כשנראים שלשה כוכבים אלא ימתין ויאחר זמן מה יותר. אלא שהלשון נשתבש ואצל המון לומר (שפייסי נאכט) ולשון זה אין לו שום הבנה. אבקת רוכל כלל ג' פרט י"א. וע"ל סעיף רנ"ו

(תכח) טעם. מה שאין אנו אומרים בליל שבת לילה טובה כמו בחול. מפני שבשבת אין לילה כלל כי כולו אור. ולכך לא כתיב ג"כ בשבת ויהי ערב ויהי בוקר. לפי שליל שבת מאירה יותר מימי השבוע לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ולא שייך לקרותו בשם ערב. ע"כ אנו מזמרים בש"ק הזמר ב"ם יום יום פי' יום שכולו יום ולא לילה כי אף הלילה ברום המעלות. קרבן עני פ' בראשית בשם הגאון הקדוש מוחרי"צ מראזדיל זצוק"ל

(תכט) טעם. שמערבין בחצרות. מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובא לחברתה. פי' שהיתה שנאה. ושלחה עירובה ביד בנה. נסבתיה גפפתיה ונשקתיה אתא ואמר קומי אימיה. אמרה הכין רחימת לי ולא הוינא ידעה ומתוך כך עשו שלום ביניהם. הה"ד דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו. ספר התניא סי' י"א

(תל) טעם. שכל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח. וטעם. שאם הניח עירוב