טעמי המנהגים ק

(שנג) טעם. כשעושין מי שבירך עבור החולה מזכירין אותו על שם אמו. הוא ע"פ שהקשה בזוהר על הכתוב והושיעה לבן אמתך וכי לא הי' בן ישי למה לא הזכיר אביו. מכאן הוציא רשב"י ע"ה כי כשיבא האדם ליזכר אצל ב"ד שלמעלה. יזכיר דבר שהוא ודאי יותר ולכך הזכיר אמו. מעולפת ספירים יום עשירי אות כ"ב

(שנד) טעם. מה שיסדו בתפלה שמתפללים על החולה ר"ל שתשלח מהרה כו' רפואת הנפש ורפואת הגוף. מה מקום לתפלה רפואת הנפש. עפ"י מה דאיתא (נדרים מ"א) אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. וזהו שמתפלל על רפואת הנפש דהיינו שימחול לו הקב"ה עונותיו ואחר זה יוכל להיות רפואת הגוף אמרות טהורות.