פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ט:ג:ד

שתילי תרומה. גידולי תרומה אבל לא היו תרומה עצמה:

עושה אותן תרומה. דכיון דשתלן בטלו אגב קרקע וטיהרו ויכול לעשותן תרומה:

נדחו. דכיון דתרומה מיקרו אכתי אסור לאכלן בימי טהרתו דאע"ג דמהניא זריעה לגבי טומאה עבוד רבנן מעלה דלא תהני להעלות להן טהרה גמורה להתיר אכילה ומיהו מנטמא אחרים טיהרו:

מים שנטמאו. ולא הקדישן:

משיקן ממלא מהן כלי אבן ונותנן במקוה עד שמשיק מים למים ונמצאו אלו זרועין ומחוברים למי המקוה ומבטלי אגבייהו וטיהרו כדאיתא במס' ביצה פ"ב:

ועושה אותן מי חג. דיכול להקדישן אח"כ לניסוך המים:

ואם היו מי חג מעיקרן. שהוקדשו שוב אין זריעה מועילה להקדש ובפ' כל שעה מיבעיא לן אי הוקדשו בכלי או בפה:

סוחטן ועושה אותן תרומה. דס"ל בפ' כל שעה דמשקין מיפקד פקידי ואינן חיבור לו אלא כמי שנתונין בכלי וכשנטמאה הקליפה העליונה לא נטמא המשקה והתם מפ' דדורכן פחות מכביצה לכתחילה כדאיתא התם:

חברייא אמרי. שמענו מרבותינו דר"ש בן לקיש פליג אהני מימרי דר' יוחנן:

ובעי תלמודא מה בין לקולא בין לחומרא. אי דפליג ריש לקיש מי מצי' לפרושה דפליג אדר' יוחנן אקולא דקאמר בין אחומרא דקאמר:

אין תימר לקולא ניחא. ואין תימ' דאקולא דוקא דקאמר ר' יוחנן הוא דפליג דס"ל לר"ל ואפילו לא קרא להן שם לית להו תקנה לחול עליהן שם תרומה לא מצית לאקשויי ליה ממתני': ואין תימר לחומרא קא פליג דאפי' קרא להן שם קודם מותרין נמי לתרומה והא תנן דאסורין לאכול עד שיגום את האוכל ונדחו דקאמר ר' יוחנן גבי שתילין עד שיגום הוא דקאמר אבל מכי גמם שרו ומצי לקרות עליהן שם תרומה על פירות אחרים וטעמא דפנים חדשות באו לכאן ואפילו דהוו תרומה מקודם הוי כמי שכלה זרעו אלא ודאי דאקולא הוא דפליג:

כיני מתני' וכו'. דבעינן יגום בעלין וישנה כי היכי דלהוו גידולי גידולין ופסק הרמב"ם ז"ל כר' יהודה:

הדרן עלך הזורע בס"ד