פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ט:א:א

שוגג יופך ומזיד יקיים. כתב רבנו שמשון ז"ל. יופך חורש ומהפך בה כדי שלא תגדל והכי מפ' בירושלמי יופך דלא חליפין קנסו בו שתבטל שדהו על גב תרומה כלומר דלא חליפין שלא יחליף עוד גידולין דקנסו חכמים שתהא שדהו בטלה ובורה דשוב לא יחזור ויזרענה בשנה זו שעבר זמן הזרע ואע"פ ששוגג הוא החמירו במה שלא נזהר החמירו בו יותר ממזיד ע"כ. ונ"ל דכי נאים ושכיב אמרה או אחר תלאה ביני שיטי. דהא בגמ' ה"ק לא מסתברא דלא חלופי קנסו בו שתבטל שדהו ע"ג תרומה. ולפי' ז"ל מאי קאמר לא מסתברא ועוד אמאי קרי לגידולין חליפין וכי סני ליה לישנא דמתני'. ועוד מאי אתא לפרושי טעמא וכי אין אנו יודעין דיופך היינו כדי שימות הזרע ולא יצליח. ועוד דיופך דקתני בפ' כל סאה אמאי לא פירשו בגמ' התם מאי יופך ועוד דתנן התם היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזורעה שעורים ימתין לה עד שיתליע ויופך. ותניא בתוספתא הופך את הזרע לא הפך ימתין לה עד שיתליע. ועד כמה תשהא ג' ימים במקום הטינא. וכבר כתבתי שם דתוספתא פליגא אמתני' והיינו משום חומרא דכלאים דבדאורייתא נינהו אבל בזורע תרומה דמדרבנן הוא דהא מי"ח הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ביופך סגי, ומשו"ה לא תני הכא יתליע ויופך כי התם ואפ"ה התם קתני דזורעה אח"כ ולא שיעבור זמן הזריעה כדי שיהא שדהו בטל כפי' הרב ז"ל. והנכון כפי' הרמב"ם שכתב יופך מותר לו לאדם להפוך ויפסד הזרע שזרע. ואם הוא מזיד יקיים. ענינו שחייב להניחן כדי שיצמחו ויהיו הגידולין הצומחין תרומה ע"כ. הרי שהפך פי' המשנה לצד אחר שלא כדרך הרב ז"ל ובגמ' הכי אקשי' לא מסתברא דא אלא חילופי כלומר אין הסברא נותנת אלא בחילוף דבשוגג יקיים ובמזיד יופך. ולפי' האחר שפי' בהקדמה צריך לפ' לא מסתברא דלא חילופי כלומר אם אינה שנויה בחילוף יש לה טעם ובמזיד יופך מבעי ליה ומשני קנסו בו שתבטל שדהו ע"ג תרומה כלומר אדרבה בשוגג הקלו במזיד הוא דקנסו דכי אמרינן יקיים לא לטיבותא דידיה הוא אלא קנס דהעני חשב דכשזרעה שיבטל שלא יתננה לכהן דבטלא אגב קרקע כדאמרינן פ"ק דשבת דמש"ה גזור משום תרומה טהורה בידי ישראל וכיון דרואה גזרת חכמים דכל הגידולין תרומה והכל לכהן דאפילו לקט שכחה ופאה דילה הויא תרומה כדתנן במתני' ולא מהניא מחשבתו יותר טוב הוא לו להפוך מה שזרע ולזרוע חולין כדי שלא תהא בטלה שדהו שלא תועיל לו להכי תני דגבי שוגג יש לו תקנה להפך אבל גבי מזיד קנסוהו שלא יהנה לא מן השדה ולא מן הזריעה וכיוצא בה אשכחן בפ"ק דפסחים בירושלמי דגרסינן התם חברייא אמרי חמשית לר' יהודה הקדישו מוקדש עשאו תרומה אינה תרומה, הקדישו מוקדש הקדש דמים, עשאו תרומה אינה תרומה שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד. אמר לון ר' יוסי לא מסתברא דלא חילופין. הקדישו אינו מוקדש עשאו תרומה הרי זו תרומה. הקדישו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים עשאו תרומה הרי זו תרומה טהורה היא דבר תורה את הוא שגזרת עליה לשרפה ע"כ. והאלהים יצילנו משגיאות ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד:

ואם הביאה שליש אפי' שוגג יקיים. דכיון דהביאה שליש חייל עלה שמא דתרומה ואסור לאבד אוכלי תרומה דכתיב בה אכילה וכדרך שאמרו בשביעית לאכלה ולא להפסד:

ובפשתן יופך. מפ' טעמא בגמ' כדי שלא יהנה בקיסמין והיינו משום דעיקר פשתן לאדם היינו משום קיסמין ולא משום זרע דסתם זרע פשתן לא קאי לאכילה כדאיתא בריש המוכר פירות וכדי לבטל שלא תהנה מחשבתו הוא דגזור והשתא לא דמי יופך דסיפי' ליופך דרישא דיופך דרישא היינו אם רצה שתיהנה לו שדהו יהפך וימותו הזרעים כדי שיוכל לזורעה, אבל אה"נ אם רצה לקנות יקיים, והכא על כרחו יופך. וכ"ת ה"נ לימרו יקיים ולימרו דהקיסמין להוו לכהן לסדינין וללבוש י"ל דלא מצינו שם תרומה אלא באוכל כדתנן כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ואין שם תרומה נקרא על השדה כיון דעיקר זרע משום קיסמין:

וחייבת בלקט שכחה ופאה. דמדאורייתא חולין גמורין הן הגידולין ולא מצי רבנן לאפקועי מתנות עניים:

ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין כשאר לקט שכחה ופאה דעלמא. ועניים כהנים ואפילו טמאים:

בדמי תרומה והדמים שלהן. שמוכרין אותה בזול דגידולי תרומה הן ותקינו דאסורין לזרים ולא חיישי רבנן לומר דלמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן דמשלך נתנו לך דכי נמי ישכחו חולין הוא דקא אכלי:

שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן. כלומר משום טעם דיאמרו דישכחו והן יתנו לתוך פיהם מזיד והוו מילי דרבנן חוכא ואיטלולא:

ה"ג א"ל ר"ע א"כ לא ילקטו אלא טהורים. ול"ג אמר ר"ע לא ילקטו אלא טהורים דמשמע דמודי לר' טרפון ומחמיר מיניה אלא נראה כגירסא קמייתא והכי איתא בגמ' ור"ע לא לחלוק על ר' טרפון קא אתי כלומר לדבריך שחששת שמא יזידו ויאמרו שכחנו אי הכי גם בכהנים טמאים נגזור דאיכא למיחש שאוכלין תרומה טהורה בטומאתן ועל כרחין נימא דטעמא דרבנן היינו משלך נתנו לך, ור' טרפון סבר דכי נמי אכלי כהנים ליכא איסורא אבל ישראל יעברו במזיד ואיכא למיגזר אטו תרומה מעלייתא:

וחייבת במעשרות. וה"ה בתרומה כדאי' בגמרא:

החובט משובח. מפ' בגמ' יותר מן הדש דבגידולי תרומה איכא משום לא תחסום דדישו מיקרי כדאיתא בגמ' ובפ' הפועלים, הילכך החובט גידולי תרומה במקלות ולא בפרות משובח הוי:

והדש. בפרות:

כיצד יעשה תולה כפיפה בצואר בהמה. הוא כמין סל כמו ששנינו כפיפה מצרית ובפ' הפועלים תניא בברייתא מביא בול מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה ופירש"י ז"ל מביא מלוא אגרוף אותו המין מן החולין. בטרסקלין שבפיה. סל הוא טרסקל תולין בצוארה והמאכל לתוכו ואוכלת:

לא זומם את הבהמה. ואינו עובר משום לא תחסום וטעמא דכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא שפיר קרינן ביה דישו. זומם לשון חוסם תרגום ורסן מתעה וזמם דטעו: