פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ה:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Terumos 5:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 5:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →סאה תרומה טמאה. דאסורה לכהנים בעשה כדלעיל:
אוסרין. הכל אסור לכהנים ולא תעלה:
וב"ה מתירין. בסיפא פליגי ר' אליעזר ורבנן בהאי מתירין דב"ה אי מתירין הכל בלא עלייה כלל או לא:
מה טהורה עולה. כשנפלה לתוך ק' חולין והותרה לזרים כדילפינן מאת מקדשו ממנו:
אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה. שכן קולתן גדולה והיתרן חזקה דמותרין לזרים ומצו מפקיעין איסור תרומה טהורה אבל תרומה דלא שריא אלא לכהנים אין שריותה כל כך חזק כדי לבטל דהא כהנים נמי אכלי נבלה דהיינו מלוקה ואין כאן טעם להפקיע. ובגמ' מוכח לה מטעם אחר:
לאחר שהודו. בגמ' מפרש מי הודה למי:
תירום ותישרף. ר' אליעזר אזיל לטעמיה דקסבר היא שנפלה היא שעלתה הילכך תירום ותישרף כדין תרומה טמאה:
אבדה במיעוטה. ואין כאן עלייה והכל מותר לכהנים:
מדמעת כתרומה ודאי. בריש נוטל מפ' דקסבר ר"א תרומה בעינה מחתא כאילו היא מונחת לעצמה ואינה מעורבת ואם נפלה למקום אחר שאין שם מאה חולין מדמעתן:
אלא לפי חשבון. דא' ממאה שבה הוי תרומה ותו לא ואאחד ממאה שבה הוא דבעינן רבייה ותו לא ובגמ' מפ' לה:
ונפל מן המדומע למקום אחר. בגמ' פליגי בה איכא מ"ד דוקא שנפל לה' מקומות כל המדומע כגון שנפלה סאה תרומה לארבע סאין של חולין דנדמעו ונפלו החמש סאין לתוך ה' מקומות כיון דאיכא למימר חד מן הסאין שנפלה לחד דוכתא הויא תרומה, וכיון דלא ידעינן מאי ניהי כל מקום ומקום בעי מאה של היתר כנגד הסאה שנפלה ורבנן פליגי דאין מדמע אלא לפי חשבון הילכך אין כאן תרומה אלא חמישית סאה וכנגד חמישית סאה הוא דבעינן מאה. ואיכא מ"ד דאפילו כי נפלו כולן למקום א' בעי ר' אליעזר מאה סאה כנגד כל סאה דהיינו ת"ק סאין של חולין וכדאיתא בגמ':
ואין המחומץ מחמיץ וכו'. כגון עיסה שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של היתר וחימצתה אינה אוסרת אלא לפי חשבון שאור של תרומה המעורב בה ולא מיתסרא אחרונה אא"כ נפל בה מן הראשון שיעור גדול כ"כ שיש בשאור האסור המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין ואם מה שנפל מן הראשונה לתוך האחרונה אין בו אלא בין הכל כדי לחמץ האחרונה מותרת האחרונה שלא נפל בה מן התרומה כדי לחמץ, כך פירש"י ז"ל בפ"ק דתמורה:
ואין מים שאובין פוסלין וכו'. מפ' בפ"ק דתמורה דר' אליעזר בן יעקב היא דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו עשרים וא' סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאובה מיטהרת ברבייה ובהמשכה וסתרינן לה ומסיק אלא אמר רבה לפי חשבון כלים ויוסי בן חוני היא דתניא ג' לוגין שנפלו למקוה בשנים ושלשה כלים ואפילו בארבעה וחמשה כלים פוסלין את המקוה יוסי בן חוני או' בשנים ושלשה כלים פוסלין את המקוה בארבעה וחמשה אין פוסלין את המקוה ופירש"י ז"ל בשנים או ג' כלים שנפל לוג שלם מכל כלי פסול אבל מארבעה או ה' כלים דאין לוג שלם נופל כאחד לא פסלוהו דבטיל ליה ופסק הראב"ד ז"ל כוותיה דסתם לן תנא כוותיה במס' מקוואות פ"ג ומפ' התם בד"א בזמן שנתכוון שלא לרבות אלא שנפלו שלא לדעת אבל נתכוון לרבות פסול והוא דהמקוה היה חסר:
עד שתרבה תרומה על החולין. כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה אחרת הרי החולין מותרין עד שתרבה תרומה עליהן שאם נפלו לתוך המאה מאה סאה ועוד של תרומה סאה אחר סאה נעשה הכל מדומע. והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר א"א אינו כן אלא שאם נפלו שם חמישים וא' סאה סאה אחר סאה אע"פ שהגביה ראשונה ראשונה נדמעו שהרי רבתה התרומה על כרי החולין שבתחלה בחשבון הנפילות דדילמא מגביה החולין והתרומה נשארת והרי יש באותו כרי חמשים ואחת של תרומה וחמשים של חולין ע"כ ודברי הראב"ד ז"ל נכונים וכן דעת רבנו שמשון ז"ל:
שנפלה למאה. ונתבטלה אלא שראוי להעלותה מפני גזל השבט:
עד שנפלה אחרת. ונמצאו שתיהן לתוך ק' של חולין:
הרי זה אסור. כדמפ' טעמא בגמ' דחוסר הרמתה מקדשתה כלומר מפני חיוב הרמתה שצריך להרימה ולא הרימה ונפלה שנייה עליה קדשה דנמצאו ב' סאין לתוך ק':
ור"ש מתיר. מפ' טעמא בגמ' ר"ש סבר דחוסר ידיעתה מקדשתה כלומר אם לא נודע לו בין ראשונה לשנייה נאסרה שאחר נפילת השנייה נודע לו מן הראשונה דכבת אחת דמי ואסור אבל כיון דנודע לו בין ראשונה לשנייה כיון דסופו להרים כמורם דמי ומתני' דייקא דנודע לו בינתיים דתנן ולא הספיק לו להגביהה משמע מצד שהזמן היה לו דחוק לא הספיק להגביהה אבל כבר ידע ורוצה להגביה אבל בגמ' דילן פ' נוטל מפ' טעמא דר"ש דס"ל דקמייתא למאה נפלה ואחרונה נפלה למאה ואחת ורבנן סברי דכבת אחת דמי והאי לחמשין נפלה והאי לחמשין נפלה ולפי דרך זה ר"ש סתם קאמר ל"ש נודע לו בנתיים ל"ש לא נודע לו שרי דסוף סוף אחרונה למאה וא' נפלה וא"כ הא דתניא בתוספתא א"ר אלעזר בר שמעון בד"א בזמן שלא ידע ואח"כ נפלה אבל אם ידע ואח"כ נפלה מותרת שכבר עלתה, על כרחיך ר' אלעזר מכריע בין ר"ש ורבנן הוא וקיי"ל כל ששנים חולקין וא' מכריע הלכה כדברי המכריע וזהו דעתו של הרמב"ם ז"ל בפי"ג שכ' סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת אם ידע בראשונה קודם שתפול השנייה לא נדמעו אלא מפריש סאתים והשאר מותר הואיל והיה לה לעלות הרי היא כאילו עלתה. ואם לא ידע בסאה ראשונה אלא אחר שנפלה השנייה הרי זה מדומע וכאילו נפלו שתיהן כאחת ע"כ. אלא דקשיא דאשכחן במרובה דס"ל לר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ ר' אלעזר בר שמעון מפ' הוא לר"ש אביו ותלמודא דילן צריך נמי לפרשו על זה הדרך דחוסר ידיעתה בין זו לזו הוא דאוסרתה ואיהו שרי משום שנודע לו בינתיים דכיון דעומדת לתרום כמורם דמי. וזהו דעתו של הראב"ד ז"ל ולכך השיג עליו ואמר א"א מה רב גובריה דעביד כיחידאה דר"ש הוא דמפליג הכי אבל ת"ק לא מפליג הכי אלא בין ידע בין לא ידע אסר ואשכחן בהדיא בההוא פירקא סאה תרומה שנפלה למאתים ידע בה ואח"כ נפלה אחרת הרי זו מותרת לפחות מכאן ה"ז אסורה הרי לתשעים ותשעה ומאה נפלו וידע בה ואסור כ"ש למאה בפ"ז דתוספתא דתרומות עכ"ד. וכבר בררתי דברי רבנו משה וראוי להחמיר כדברי הראב"ד ז"ל והלכתא כת"ק. ואיכא למידק דהכא משמע דהאיסור חוזר ונעור דאפילו בנודע לו בנתיים אסרי ואילו במס' ערלה תנן הערלה מעלה את הכלאים וכו' ותנן הערלה מעלה את התרומה והתרומה את הערלה. משמע דהתרומה והערלה לאחר שנתבטלו נעשו היתר גמור אף לבטל איסור הבא עליהן לאחר מכאן והכא משמע דחוזר ונעור תירץ הראב"ד ז"ל דההיא בתרומה לגבי ערלה ולכהן שאינו צריך להרים אבל הך דהכא בתרומה לגבי חולין דישראל שצריך להרים: