פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ד:ז:א

תאנים שחורות מעלין את הלבנות. אם היו כאן חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות ונפלה לתוכן תאנה א' של תרומה והיתה לבנה השחורות מצטרפות עם הלבנות להתירה וכן אם היתה שחורה הלבנות מצטרפות עם השחורות להתירה וטעמא דר' יהושע מפ' בגמ':

עיגולי דבלה הגדולים מעלין את הקטנים. מפ' בגמ' עיגולי דבלה הגדולים מעלין את הקטנים במשקל:

וקטנים מעלין את הגדולים. במניין, ופי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה אם היו שם מן החולין עשרים עיגולים קטנים ועשרים עיגולין גדולים סך הכל ארבעים וכל א' מן הגדולים משקלו ד' ליטרין וכל א' מן מן הקטנים משקלו ליטרא א' ונתערב בכל הארבעים עיגולין עיגול א' של תרומה קטן משקלו ליטרא א' לא נאמר עיגול א' נפל לארבעים עיגולין ויהא הכל מדומע אלא נאמר ליטרא א' נפלה בק' ליטרין ויעלה בק"א ואם היו שם צ' עיגולין קטנים בכל א' מהן שני שלישי ליטרא ויהא משקל כולם ששים ליטרא ועשרה עיגולין גדולים משקל כל א' מהן ד' ליטרין שיעלה מנין כל העיגולין למאה ומשקל כולן מאה ליטרין ונתערב בכולן עיגול של תרומה משקלו ד' ליטרין לא נאמר ד' ליטרין של תרומה נתערב במאה ליטרין שהוא חלק מעשרים וחמשה ויהיה הכל מדומע אבל נאמר עיגול א' נפל בק' עיגולין ויעלה בא' ומאה ע"כ דבריו. ובגמ' פליגי ר' יוחנן וריש לקיש אמאי עיגול בעיגולין עולה דהא דרכו לימנות הוי ואיתא נפלוגתייהו בגמ' דילן בפ' הערל:

העיגולין מעלין את המלבנים. עושין מדבלת תאנים כמו ככרות עגולים ונקראים עיגולין ויש עושים כמו ככרות מרובעות נקראין מלבנים לפי שהן דומין לדפוסי המלבן שהן מרובעין ובלשון מקרא קרוי הדפיס כן דכתיב החזיקי מלבן:

ור' אליעזר אוסר. דאין מעלות שיכול לסלק האחרות דנכרות הן וכיון דמותרות הן אין מסייעות לבטל בין בשחורות ולבנות בין בגדולים וקטנים בין בעיגולין ומלבנים:

בידוע מה נפלה אין מעלות זו את זו. כדמפרש ואזיל:

כיצד וכו'. ובגמ' מפ' דאיכא למ"ד דלר' יהושע אפילו בידוע מה נפל מעלות ואיכא למ"ד דאין מעלות ופליגי דלר' עקיבא אפילו ידע ולבסוף שכח אסורים דכיון דנאסרו נאסרו אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה כיון דכולן בספק איסור הן מעלות זו את זו דס"ל בגמ' דר' עקיבא סברא דנפשיה קאמר ולא מפ' לדברי ר' יהושע וקשיא דהיכי תני בסיפא דמילתיה ובזו ר' יהושע מקל ובגמ' מפ' לה:

ובזו ר' אליעזר מקל ור' יהושע מחמיר בדורם ליטרא קציעות וכו'. בגמ' משמע דסתמא דמתני' כר' יהודה דסבר דמודי ר' יהושע דאם יש שם מאה פומין תעלה דלר"מ כל שדרכו לימנות שנינו ואפילו יש שם שלש מאות לא תעלה והיינו כריש לקיש. ור' יוחנן סבר דאיפכא גרסינן ור"מ הוא דסבר את שדרכו לימנות שנינו במאה פומין תעלה והא דבמתני' תנא כד ובברייתא תני חבית היינו כד היינו חבית כדאמר בריש המניח בב"ק:

ליטרא קציעות. פירש רש"י ז"ל בפ' התערובות משקל ליטרא של תאנים יבשות של תרומה שקיצען באיזמל בכלי ששמו מקצוע:

על פי הכד. דוקא נקט על פי שנראית לעינים:

אין ידוע איזו היא. ואין כאן מאה כדין:

רואין אותן כאילו הן פרודות. אע"פ שאין כאן ק' פומין של ק' כדין של היתר לבד האיסור לבטל האיסור והתחתונות דהיינו השוליים אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטל ספק הפומין רואין את כל התאנים העליונות והתחתונות שבכל הכדין כאילו הן פרודות ומחותכות ואין כאן חשיבות והרי זו מעורבת בכולם:

והתחתונות. מצטרפות להעלות אותה אם יש בכל התאנים כולן מאה ליטרין:

ור' יהושע. סבר לא תעלה הליטרא וכל הפומין אסורין:

עד שיהו שם מאה כד. כדי שיהו שם מאה פומין ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין כדאיתא בגמ' ואע"ג דר' אליעזר קאמר לעיל כפי נוסחת ר' יהודה דאפילו באין ידוע אין מעלות וכגון דידע ולבסוף שכח ה"מ כגון שחורות ולבנו' דהתם אין השחורות ראויות להיות בספק דמוע ולעולם השחורות ניכרות מתוך הלבנות דשכח קרוב למזיד הוי דשחור בלבן לא מיחלף ואיבעי ליה למיקם עלה דמילתא הילכך קניס ליה ר' אליעזר, אבל פום בפום מיחלף ולא קניס ליה ור' יהושע סבר דלעיל דנפלו שרי אפילו בידוע וכגון דטוחן אותן וכיון דטוחנן שרי דלא מינכר אבל הכא כיון דמונחת על פי הכד מדעת וקבוע במקומו אית ליה חשיבות מקום כי הא דקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי משא"כ גבי נפלו דלא חשיבי שאינן במקומן וקצת מזה כתבו התוס' פ' התערובות:

עד שיהו שם מאה כד. שהליטרין התחתונות אינן בכלל הספק ואינן מעלות את הפומין וה"ה דלתנא דמתני' אפילו עיגול במאה עיגולין נמי עולה אלא נקט פום לאשמועינן דגבי פום אין התחתונות מעלות את העליונות אבל פשיטא דסבר את שדרכו לימנות דוקא שנינו: