פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ד:ג:ח
Sirilio on Yerushalmi Terumos 4:3:8 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:8) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →אפילו. עלה בידו א' מס' לא תימא היינו שיעורא ואינו יכול להרבות דאפילו אחת על אחת מצי להרבות כלומר אפילו מדה א' לחולין ומדה אחת כנגדה לתרומה יכול להרבות וכר' ישמעאל דלקמן:
כמות שהוא למוד. כמות שהוא רגיל ולא יותר כיון שעלה בידו א' מס"א: ופריך ור' יוחנן מי מצי אמר אפילו אחת על אחת:
והתנינן כמות שהוא למוד. כמות שהוא רגיל ולא יותר ומשמע ליה השתא דת"ק דפיחת מששים ובא להוסיף אח"כ לא נתנו לו רשות להוסיף אלא כמות שהוא רגיל בגרנות אחרות:
ומשני שלא לפחות. דמתני' גבי פוחת קאי ולא יפחות מכמות שהוא רגיל אבל בא להוסיף למעלה מוסיף והולך. ונראה דמתני' דקתני המרבה בתרומה וכו' מפרשי לה אמוראי למר שעלה בידו לרבות ולמר אפילו עלה בידו א' מס"א:
כמות שהוא למוד במדה וכו'. כלומר כי היכי דשריא מתני' למדוד במדה להשלים עד ס' ה"נ מי שנתכוון להוסיף מותר לתרום אפילו במדה וטעמא דלא אמרו שיתרום מאומד אלא כדי שיתרום בעין יפה ובהא מודי ר' יוחנן:
תוספת תרומה מה היא. מיחייב עלה זר האוכלה מיתה וחומש או לא:
משם יחיד אני שונה אותה. בתוספתא היא שנוייה משמיה דר' יהודה וכתובה היא במשנה:
ובעי תלמודא מה לחיוב או לפיטור. כלומר למה נתכוון ר' יוחנן לחייב עלה נמי מיתה ודלא כר' יהודה או לפטור:
ופריך אין תימר לחיוב ניחא. דהכי משמע מן התוספתא ר' יהודה אומר תוספת תרומה אינה מדמעת ואין חייבין עליה מיתה וחומש מכלל דרבנן מחייבי אבל אין תימר לפיטור דרבנן נמי פטרי בה היכי משמע:
ומשני אין ר' יהודה דאית ליה שלא מן המוקף. דשרי להשלים וכ"ש לרבות דדמיא לתרומת מעשר דמרובה על תרומה גדולה דהויא א' מעשרה ושלא מן המוקף שרי' בה כדאמרינן לעיל ואפילו דמדמי לה לתרומת מעשר מודי בה דפטור התוספת ממיתה:
רבנן דלית להו שלא מן המוקף. לרבות ולא מדמו לה לתרומת מעשר:
לא כ"ש. דלפטרו ממיתה הילכך שפיר מיבעיא לן מילתא דר' יוחנן והאי תוספת מיירי כשנתכוון מתחלה לפטור כיריו במה שרגיל ונמלך:
תוספת תרומה. כל תוספת תרומה ואפילו כי עלו בידו מס"א דקתני חוזר ותורם:
חייבת במעשרות. כמו טבל וכ"ש דאין בה איסור תרומה לזרים:
חזר והוסיף חייב במעשרות. אלמא דתוספת חייב במעשרות וה"נ כי עלו בידו מס"א דיחזור ויתרום התוספת צריך לתקנו ממקום אחר:
עד כמה אדם פוטר וכו'. אם פיחת משיעור בינונית עד כמה יפחות ונאמר דחייל במה שתרם שם תרומה והתוספת שחייבוהו להוסיף חייב במעשרות:
א' למאה כתרומת מעשר. דהא למעשר יהבינן עשרה ממאה והלוי יהיב לכהן אחד נמצא אחד ממאה:
ואפילו כל שהוא. והכי אית ליה לשמואל בגמ' דילן פ' ראשית הגז חטה אחת פוטרת כל הכרי ולא יהיב ביה קרא שיעורא וכל זה משום דנתכוון לפטור כיריו ומה שמוסיף משם ואילך צריך לתרום כמו שהוא למוד לרבנן מן המוקף ולר' יהודה אפילו שלא מן המוקף וכולהו מודי דאין חייבין עליה מיתה וחומש וצריך לתקנה ממקום אחר אבל כי לא נתכוון נפטור תורם לכתחלה מעין יפה או בבינונית וחייבין עליה מיתה וחומש ובהכי מיירי קראי דיחזקאל. אלו הן כללי השמועה: