פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות יא:ד:א
Sirilio on Yerushalmi Terumos 11:4:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 11:4:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →גרעיני תרומה. גרעיני הזרע קרויין גרעינין:
שהוא מכנסן. שהכהן מכנסן ואינו מפקירן ובגמ' מפ' לה:
עצמות קדשים בקדשים הנאכלין דומיא דתרומה עסקינן ובעצמות דחזו קצת לאכילה בשליקה עסקינן כדמוקי לה בגמ' בראשי כנפים וכו' וקמ"ל דלית בהו איסור נותר:
המורסן מותר. פי' רש"י ז"ל פ' בתרא דכתובות מורסן הן סובין היוצאין באחרונה. סובין שהמכתשת מוציאה כשלותתין חטים לסלת כותשין אותן במכתשת ובמתני' משמע דמורסן גרע מסובין. הילכך נראה כפי' רבנו מאיר שפי' המורסן היא הקליפה הגסה היוצאת קודם טחינה ולא חשיבא אוכל אבל בסובין שהוא לאחר טחינה יש חילוק בין חטים חדשות לישנות:
של חדשות אסורות. בגמ' מפ' עד כמה קרויין חדשות:
ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין. דמותר לו שיכבור את התרומה וישליך מן המתולעות מה שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא עושה בחולין וכן יש בני אדם מנפין ומוציאין סובין הרבה כדי לעשות פת נקייה ויש ממעטין ולכך אמר דנוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין ובגמ' מפ' לה:
המסלת קב או קביים לסאה. שמוציא מסאת קמח של תרומה קב או קביים סלת מצניע את השאר ואינו מאבדו. ודריש לה בת"כ מדכתיב כי לחמו מסלת את החטים כל שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה יכול תהא קניבתו חול ת"ל הוא הרי הוא בקדושתו ע"כ. ופי' הראב"ד ז"ל לחמו ולא קאמר לחם ש"מ לחמו הראוי לו שאם הוא מפונק ואינו אוכל את החטים כי אם סלת גמור יכול הוא לעשות כן לאוכלי תרומה ואינו חושש להפסד תרומה ואע"פ שהמורסן והקמח יאכילם לבהמתו כמו הכרשינין ע"כ. ופשיטא דאסורין לזרים דאמר קרא הוא: מגורה הוא מקום שאוצרין בו החטים ובלשון פרס קרוי אמבר:
מכבד כדרכו. יכבד האוצר כדרך שבני אדם מכבדין האוצרות כשמפנין אותם מן החטים:
יושב ומטפח. כי ההיא דפ היובל והיתה מטפחת ומנחת על ראשה. פי' מטבל ידו בשמן הנשפך ואוסף השמן מלשון טופח ע"מ להטפיח לשון לחלוח דלא מיחייב שיגמור כל לחלוחית השמן אלא כדרך שעושה אילו נשפכה שם חבית של חולין:
וניטף ג' טיפין. כלומר המערה כד שמן של תרומה הרי זה מערה עד שיפסוק העמוד ויתחיל השמן מעט מעט להטיף עד שנופל טיפה אחר טפה וכיון שנטפו ג' טיפין זו אחר זו דיו ומותר ליתן באותו כד שמן של חולין:
הרכינה ומיצת. תר' הטי נא כדך ארכיני כען כלומר הרי שנטפו ממנה ג' טיפין כדין והטה אותה לצדה ונתאסף השמן אל קרקעיתה ומצא בה שמן מכונס:
אחד משמנה בשמינית. פירוש שמינית הלוג ולוג תרין ליטרין הוי כדלעיל שהוא מאתים דרהם וא' משמנה ג' דרהם ומעט יותר. ומפ' לה בגמרא דקיימא ארישא אהרכינה ומיצת כמה תהא תרומת המצוי ויחזירנה א' משמנה וכו'. אבל אוכל בכביצה הוי שיעורו. ודוקא בשמן טמא דלא חזי אלא להדלקה. אבל בטהור אפילו כל שהוא ובדמאי אבל בודאי אפילו טמא ואפילו כל שהוא צריך להחזירה לכהן: