פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות י:ו:יב
Sirilio on Yerushalmi Terumos 10:6:12 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 10:6:12) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →אלו פוסלין ולא מעלין. התם מפ' לה כיצד פוסלין ולא מעלין מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב ונפל מהן קורטוב לתוכו לא העלוהו ופוסלין בג' לוגין וקתני התם דמי פירות אין מעלין ולא פוסלין אין מעלין דמקוה שיש בו מ' סאה חסר א' ונפל מהם סאה לתוכו לא העלוהו. ואין פוסלין דאם נטל סאה ונתן סאה כשר ובתנאי שלא שינו מראיו ובזה חלוקין מי פירות מן המים דאילו היו מים בג' לוגין פוסלין וצריך להוציא כל המים נעשותו מקוה חדש וקאמר דמים שאובין בין טהורים בין טמאים פוסלין בג' לוגין אם המקוה חסר ואי לא נפלו ג' לוגין אלא קורטוב והיה המקוה חסר קורטוב ונפלו מים שאובין כמדת קורטוב אין מעלין את המקוה והטובל שם לא עלתה לו טבילה:
וכן מי כבשים ומי שלקות. פוסלין ולא מעלין:
והתמד. מים הניתנין בחרצנים ולכשמחמיץ ותוסס נעשה יין וקאמר דקודם שהחמיץ מים בעלמא הוא ואין עליו דין מי פירות:
והשתא פריך מתני' דהכא אמתני' דהתם הכא את עביד ליה אוכל. גבי תרומה דקתני דאסורים לזרים אלמא דמי כבשים נהפכו למיץ של הזיתים הכבושים בהן:
וגבי מקוה את עביד ליה כמים בעלמא דאילו הוו מי פירות הא קתני דלא פוסלין ולא מעלין. והא דקרי ליה אוכל לגבי תרומה דאין שם משקה אלא ז' משקין מש"ה קרי ליה אוכלא וגבי מקוה קרי ליה משקה קרי ליה מים ומשום דהפך אוכל הוא משקה נקט משקה:
ומשני כאן בקשין כאן ברכין. כלומר כששהו הזיתים או הירקות לתוך מי הכבישה עד שנתרככו כלומר שנפצעו בהנהו אמרינן דפעל בהן הכבישה ואסירי גבי תרומה וגבי מקוה נמי חשיבי מי פירות ולא פוסלין ולא מעלין וכי קתני גבי מקוה דפוסלין בקשין שעדיין עומדים הזיתים בקשיין ובחזקם בענין שלא פעל בהן הכבש ואז הוו כמו מים בעלמא: כאן באוכל כאן במשקה פירושי קא מפרש כלומר מאי נפקא לן דהוו רכין דהוו להו אוכל. ובקשין הוו להו משקה כמות שהיה. ורבינו שמשון ז"ל פי' במס' מקואות כלומר קשין שנתערבו המים מראיתן מחמת הכבש רכין צלולין מים בעלמא:
ור' יוסי בר בון משני דתרומה תנייא איסור דילה בנתינת טעם דאוסר באכילה לזרים אבל משום הכי לא נפקי מתורת מים לענין מקוה. הילכך לענין תרומה ל"ש קשין ול"ש רכין אסירי ולענין מקוה ל"ש קשין ול"ש רכין דינן כמים ופסלי דלא אזלינן התם בתר טעמ' ואזלי' הכא לחומר' והכא לחומרא ורבנו מאיר ז"ל פי' דגבי מקוה עיקר המים פוסלין לא מפני נתינת טעם וגבי תרומה לאו אוכלין נינהו אלא משקה שיש בו טעם תרומה ע"כ: