פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות י:ו:א
Sirilio on Yerushalmi Terumos 10:6:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 10:6:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →כל הנכבשין זה עם זה. קומפושטא בלעז. כגון לפתות שנותנין בחרדל וחומץ בין שלמין בין חתוכין או שרשי תרדין או קונרסין וכבש של תרומה עם של חולין לא שנא כאחת ל"ש זה אחר זה ואשמעינן מתני' דדוקא מי זיתים דלעיל דחריפי מיבלעי אבל מי כבשין דשאר ירקות דעלמא לא חשיבי ולא מידי אלא עם החסיות. ומפרש בתוספתא אלו הן מיני חסיות הלוף והשום והבצלים והקפלוטות והחסיות הן של תרומה דחורפייהו מיבלעי וחשיבא וסבר ר' יוחנן בגמרא דנשלקין הוא דתנינן כלומר דאפילו שלקן אלו עם אלו נמי שרו דלא חשיבי מי שלקות כלל. ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר בפרק כל הבשר כבוש אינו כמבושל ותלמודא פליג עליה ואמר כבוש כרותח הוא ומשנתנו אינה חסרה היא דהיינו כבוש היינו מבושל ואסיקנא בפ' כל הבשר דר' יוחנן הדר ביה מההיא פינכא דר' אמי כדאיתא התם:
חסית של חולין וכו'. אשמועינן גוונין כדאשמועינן גבי שלימין ופצועין דבעינן דוקא דפצועין להוו דחולין וה"נ בעינן דוקא חסיות דתרומה כי היכא דלהוי אסיר:
חסית של חולין עם ירק של תרומה מותר. דפועל טעמו באחרים ואחרים לא מיבלעי ביה:
כל הנשלקין עם התרדין אסורין דאמרינן בכיצד מברכין אניגרון מיא דסלקי ומברכינן עלייהו בורא פרי האדמה וחשיב מים שלהם ולא הוו כשאר מי שלקות הילכך תרדין דתרומה ששלקן עם שאר ירקות דחולין או עם תרדין דחולין אסורין. תרדין אסילגאש בלעז והיינו סילקי דכולי תלמודא והכי מפורש בריש בכל מערבין. ומפרש התם דתבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכ"ש לבני מעים ואמר אביי והוא דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך. ופי' רש"י ז"ל אבי תפי מקום שפיתת הקדרה. ועביד תוך שמבושל יפה ונצטמק כולו עד שנימוח וכשהוא רותח דומה כמשמיע קול זה תוך תוך ע"כ. ומש"ה קאמר הכא ר' יוסי נשלקין דהוא טפי ממבושל כדאיתא פ' כיצד צולין דאמרינן התם כל הנאכל בשור הגדול בשליקה נאכל כגדי הרך בצלי. ופי' רש"י ז"ל בשליקה מבושל ביותר ע"כ:
כרוב של שקיא. של שדה שמשקין אותה תדיר והיינו בית השלחין דהויא רכה:
של בעל. שאין בה אלא מטר השמים והיא קשה ומפרש בגמ' דשל שקיא בולע ושל בעל היא דתרומה. דאורחא דמתני' דהעיקר הוי האיסור והנטפל הוי היתר:
מותרין אלא עם הבשר. דטעם הבשר מחשיב לטעם הירק אבל אי ליכא בשר זיעה בעלמא חשיב ולאו מידי הוא ופליג אכולהו ואפילו בכרוב ואפילו בתרדין. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' עקיבא דר' יוסי ור"ש תלמידיו היו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ונר' ודאי דבין מי שלקות ובין מי כבשים כי נתערבו שרו דתנן מי כבשים ומי שלקות של תרומה אסורין לזרים ואי ס"ד דכי נתערבו אסורין בעינייהו מיבעיא אלא דוקא בעינייהו אסירי אבל בתערובת שרו. וכן פסק בה' תרומות פ' ט"ו:
אלא עם הבשר. קס"ד דבשר שנתבשל עם הירק של תרומה קאמר ובגמ' מפרש להו:
הכבד אוסרת. כי הויא כבד דאיסורא מיירי ומשום שמנוניתא אבל מטעם דם כגון שנתנוה בקדרה בלא מליחה מיבעיא לן בפרק כל הבשר:
ואינה נאסרת. שאם נתנו כבד של היתר בקדרה של איסור אינה נאסרת:
משום שהיא פולטת ואינה בולעת. דמתוך שהיא טרודה לפלוט מריבוי דם שבה לא בלעה. והתם בפ' כל הבשר פליגי תנאי במתובלת ובשלוקה כדאיתא התם:
בתבלין אסורין. כגון תבלין של ערלה או של תרומה כגון בצל ושומין:
חלמון שלה אסור. האדום שקורין מויואילא בלעז. ובגמ' מפ' דכ"ש החלבון שהוא מבחוץ דאסור:
מי כבשים של תרומה או מי שלקות של תרומה אסורין לזרים. כשהן בעינייהו כדפרישנא: