פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות א:ה:ט

כדגן. הוא התבואה המרוחה: זאת אומרת שצריך לתרום מן הגמור על הגמור דכתיב כדגן מן הגורן וה"ק קרא ללוים התרומת מעשר שאתם תורמין דיניה ואזהרותיה חשובות לכם כאותה שתרמו ישראל של הדגן מן הגורן ודגן היינו כרי הממורח ונפ"מ דאפילו אם קבל הלוי המעשר מישראל היה בשבולין אפ"ה אסור לו ללוי לתרום אותו המעשר שבלין אלא תבואה מרוחה:

אסור לאכול ממנו עראי. דכיון שם מעשר שבא הלוי לגורן והפרישו חל עליו השם ואסור לאכול ממנו עראי וטבל מיקרי עד שיפריש תרומת מעשר הלוי ממנו והכי איתא בהדיא פ"ק דביצה:

דתנינן תמן. בפ"ב דבכורים:

ניטלת מן הטהור על הטמא. דהא לא בעיא מוקף וטעמא דאין תרומה ניטלת מן הטהור על הטמא היינו משום דבעיא מוקף כדלקמן בפ' אין תורמין דחיישינן דילמא לא מקיף דמסתפי דילמא נגעי:

ושלא מן המוקף. אע"ג דעיקר מצות מוקף בתרומת מעשר כתיב והרמותם ממנו ודרשינן מן הסמוך לו לקמן בפ' אין תורמין מרבינן לה משום דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו וכו' אפילו אחד ביהודה וא' בגליל:

ויש לה שיעור כתרומה. דכי היכי דתרומה בעיא שיעור דהיינו תרי ממאה כדנפקא לן אחד אחוז מן החמשים תרומה לה' ה"נ תרומת מעשר בעיא שיעור דהיינו א' מעשרה:

ואוסרת את הגורן. ע"כ בהקדימו בשבולין מיירי וגורן דתנן היינו שעשה הלוי בשבולין שנתנו לו למעשר דאי בגורן דבעה"ב הא תרומה גדולה קדמה ואוסרת את הגורן היא אלא ע"כ בגורן דלוי קאי ואפ"ה לא אסיר משום טבל שילקו עליו עד שיפריש תרומת מעשר:

אלא לאחר מירוח. הוא דהוי גורן לטבול:

הדרן עלך חמשה לא יתרומו