פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות א:א:כג
Sirilio on Yerushalmi Terumos 1:1:23 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 1:1:23) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →מי שהוא אומר אינו תורם. ר' יוסי ור"מ:
אינו מקדיש. אם הקדיש קרבן אינו קדוש וכדמפ' לה ואזיל:
תורם ואינו מקדיש. דלענין תרומה מקילינן טפי משום דלית בה שיעור משא"כ גבי קרבן. ועוד דעבודת פנים הוא מחמרינן טפי:
מקדיש. עולה ושלמים הוא דהוי נדר אבל מילי דחובה לא דהא לא מיחייב וחולין בעזרה נינהו:
מהו שיביא קרבן זיבה וכו'. לר' יוחנן קא בעי דס"ל דאפילו ר' יוסי ור"מ דאמרי דקטן ואפילו בן י"ב ויום א' ואפילו הביא שלא הביא אין תורם מן התורה מקדיש מהו שיביא וכו':
מאחר שהוא מיטמא בהן מביא. דגרסינן בערכין פ"ק הכל מיטמאין בזיבה לאיתויי קטן בן יומו, הכל מיטמאין בנגעים לאיתויי מאי לאיתויי קטן בן יומו:
פשיטא לך שהוא מביא. כלומר וא"ל שהוא מביא דכיון דטעמא הוא מביא קרבן טהרה דלא הענישתו תורה שיעמד בטומאתו עד שיגדיל דדרכיה דרכי נועם כתיב:
מהו שיעשה בהן שליח לאחר. קטן אין לו שליחות דכי כתיב שליחות בפסח ובגטין איש כתיב כדאיתא בפ"ב דקידושין:
הרי יש לו. לזה שלא הגיע לעונת נדרים:
יש לו טבל דבר תורה. שחייבין על טבל תבואתו מיתה:
ואינו פוטר טיבלו. שלו לר"מ ור' יוסי וכ"ש דאינו נעשה שליח לתרום לאחרים דשליחות דתרומה דומיא דאתם הוא דמרבינן כשיש להם כח לתרום לאחרים כדתנן בריש מכילתין וה"נ גבי קרבן זיבתו אפילו שם הקדש שלו לא חייל:
מהו שיביא בכורים. קטן זה שלא הביא שתי שערות:
כר' יהודה וכו'. פלוגתא דר' יהודה ורבנן בפ' בתרא דבכורים היא שנוייה דתנן ר' יהודה אומר אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה וחכ"א נותנין אותן לאנשי משמר והם מחלקין ביניהם כקדשי מקדש ובהכי פליגי דר' יהודה סבר בכורים הוקשו לקדשי הגבול דכתיב ותרומת ידך ודרשינן ביה בפ' הלוקין ובפ' הערל אלו הבכורים וכתיב בהדי מעשר דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ונדבותיך ותרומת ידך מה קדשי הגבול לא בעו בני משמר אף בכורים לא בעו בני משמר הילכך לא קפדינן בהו אלא דיהו ניתנין לחבר כשאר קדשי הגבול כדר' שמואל בר נחמני דפ' הזרוע דגרסינן התם מניין שאין נותנין מתנה לכהן ע"ה שנא' לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה' ורבנן פליגי עליה וסברי דלקדשי מקדש הוקשו דכתיב ונדבותיך ותרומת ידך ונדבותיך קדשי מקדש הם הילכך אין ניתנין אלא לאנשי משמר ה"נ נימא לר"י דאמר דהוקשו לקדשי הגבול דאינו מביא לדבריהם דרבנן דהא אין לו כח בקדשי הגבול דאינו תורם לרבנן דלא איתרבי לדידהו כשהוא בן י"ב ולא הביא ואף בן י"ג ולא הביא דלא איתרבי מי שלא הביא שתי שערות בזמנו ולרבנן דאמרי דהוקשו בכורים לקדשי מקדש מביא. דהא אית ליה כח דקדשי מקדש דעולה ושלמים מביא:
מהו שיהא מביא קרבן חגיגה. דכי ממעטינן התם קטן היינו עד בן י"ב ויום א' אבל בן י"ב ויום א' לא ממעטינן:
לשם שלמים. שלמי חגיגה ושם שלמים הא קא מייתי:
כר"מ. דכולה סוגיין אליבא דר' יוחנן היא:
הוקשו מעשרות זה לזה. דס"ל לר"מ פ"ק דר"ה דמעשר בהמה ר"ה שלו בא' באלול דאיתקש למעשר דגן מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו:
מהו לעשות תמורה. אם המיר בהמת חולין בעולתו תפסא קדושת תמורה בה או לא:
כשם שאינן מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה. דהא גבי מעשר בהמה כתיב לא ימיר:
דר"ש אמר מעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה. דתנן בפ' הכל ממירים אר"ש והלא מעשר בהמה בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור מה מעשר בהמה קרבן מזבח יצאו קדשי בדק הבית כלומר להכי הדר כתיב דין תמורה גבי מעשר בהמה להקיש אליו שאר כל הקדשים לענין תמורה וא"כ לר"ש ילפינן נמי דכשם שאינו ממיר במעשר בהמה כך אינו ממיר בכל הקדשים דהא ר"ש נמי סבר דאיתקש מעשר דגן למעשר בהמה כדדריש פ"ק דר"ה מה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי אף מעשר בהמה ר"ה שלו תשרי:
על קדשיו בחוץ. לר' יוחנן דאמר לעיל דאפילו דאינו תורם מצי מקדיש היכא דמצי תרים והקדיש בהמה לעולה או לשלמים ובאו אחרים ושחטוה בחוץ מהו שיתחייבו בה כרת ואית דגרסי מבחוץ ובקדשי הגבול קאמר שאכלו הזרים את הקדש תרומתו והכי איתא בפ' יוצא דופן כגון דהוא היה בן י"ב ויום א' והביא לר' יוסי ולר' יהודה בן ט' והביא ומשו"ה אקשו הכא מדר' יהודה ובפ' יוצא דופן אקשינן מדר' יוסי ופליגי בה רב כהנא ור' יוחנן וריש לקיש ואיתא להך פלוגתא התם בפ' יוצא דופן התם גרסינן הקדיש ואכלו אחרים את הקדשו ופליגי אם לוקין עליו אם לא:
דר' יהודה אמר פוטר טבלו דבר תורה. הא דתנן במתני' דלר' יהודה תרומתו תרומה ואפילו קמי עונת נדרים ואפילו לא הביא ע"כ היינו משום דאיכא קטן מדאורייתא דחייבין על הקדשו ושפיר הוי תרומה דאורייתא ומתקן טבלא דאורייתא אלא אי אמרת הקדשו מדרבנן היכי אתי קדושה דרבנן ומתקן טיבלא דאורייתא:
ומשני כמ"ד מאליהן קבלו עליהם את המעשרות. ומעשרות בזמן הזה דרבנן ור' אלעזר הוא דס"ל הכי במס' שביעית פ' ג' ארצות ומר' יוסי נמי קשה לרב כהנא דהא ר' יוסי בעונת נדרים מיהת מודי לר' יהודה אע"ג דלא הביא דהויא תרומה אע"ג דבעונת נדרים והביא הוי קטן לענין עונשין מ"מ קדושתו קדושה הויא דאורייתא ובגמ' דילן לא אקשו עליה דרב כהנא אלא מדר' יוסי משום דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועוד בעי לאקשויי ליה התם מברייתא דסדר עולם דתני לה ר' יוסי ודחיק אנפשיה ואמר דתני לה ולא סבר לה. ומה שכ' התוס' שם היא על גירסא משובשת כר' יהודה. ודע דכולה הך סוגיא איתא בירושלמי נמי ביבמות פ' ב"ש והתם אקשינן נמי עליה דר' יוחנן עיי"ש: