פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ט:ד:ד

צלוחיין צלוחיין. צלוחיות צלוחיות:

זכית בההן אוצרא. ר' חזקיה היה בעל האוצר וא"ל ר'ירמיה תזכה באותו אוצר לצאת ידי חובתי:

וא"ל. ר' ירמיה הן זכיתי בזה האוצר הרי אני זוכה באוצר פירות הללו בפרוטות הללו שאני נותן לך שבאלו המעות הרי מקום האוצר מושכר לי וכבר זכיתי בפירות דקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ובאלו נמי כלי האוצר קנוין לי כדאיתא בפ"ק דקידושין נכסים וכו':

לא כן אפיקתך. לא בזה הוצאתיך מן הפירות הללו שהרי עתה אינן שלך שכבר הפקרתם וזכיתים אני אע"פ שלא משכתים כדתנן המוכר פירות לחברו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו דהו"ל כחצרו:

חזור וזכי ביה. באוצר חזור וזכי בו אתה שהרי יצאת ידי חובתך להוציא פירות מן הבית ועכשו אני נותן לך במתנה ובמכילת' תניא כתוב אחד אומר ונטשתה ואכלו אביוני עמך וכתוב אחד אומר לך ולעבדך וגו' כיצד יתקיימו שני כתובים כשהפירות מרובים הכל אוכלין וכשהפירות מועטין ואכלו אביוני עמך ולקמן פליגי תנאי בדרשא דהאי קרא ונראה דהך ברייתא קאי כר' יהודה דלא ס"ל דמצו עשירים לזכות בהן ור' יוסי סבר דמצו לזכות בהן וכשהפקירן וחזר וזכה בהן הו"ל דאוכל בהן כא' מן העניים ואכלי נמי עשירים כשנתמעטו הפירו' דהוצרכו העשירים להוציא מה שבבתים ונרא' דקי"ל כר' יוסי דא' עניים וא' עשירים אוכלין אחר הביעור דהיתירא דבפ' בנות שוח אמרינן דקם ליה כר' יהושע ור' יהודה קם ליה כר"א וקי"ל כר' יהושע וממילא נפקא לן דקיי"ל כר' יוסי והני עובדי דהכא היינו כי היכי דנפקי ידי חובתן ככ"ע. וההיא תוספת' דתניא בראשונה היו שלוחי ב"ד מחזרין על פתחי העיירות כל מי שהיה מביא פירות לתוך ידן היו נוטלין אותן ממנו ונותנין לו מהן מזון ג' סעודות והשאר מכניסין לאוצר שבעיר הגיע זמן תאנים שלוחי ב"ד שוכרין פועלים ועושין אותן דבלה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר הגיע זמן ענבים שלוחי ב"ד שוכרין פועלים ובוצרין אותן ודורכין אותן בגת ומכניסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר הגיע זמן זתים שלוחי ב"ד שוכרין פועלים ומוסקין אותן ועוטנין אותן בבית הבד וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן כל או"א לפי ביתו ע"כ, וה"פ כל מי שהיה מביא פירות לתוך ידן דאית בהו קדושת שביעית כגון לימוניש דעושין מהן כבש ואוצר ובולבסין שקורין וירדינג'יאש שעושין מהן כבש דאית בהו קדושת שביעית דבתר לקיטה אזלינן בהו מיד בכניסת תשרי הילכך נותנין לו מהן ג' סעודות וכל זה היה בתחלת שנה שביעית ומפירות ששית דאית בהו קדושה מחמת לקיטתן בשביעית מוסרין ליד הב"ד והב"ד מצמצמין להן ואין נותנין להן אלא לכאו"א נותנין כדי יומו בלבד # והשאר מכניסין לאוצר שבעיר עד שמגיע ביעור של אלו וכל פירות האילן דאין בהן קדושת שביעית בשנת שביעית דהא בתר שליש אזלינן בהו ושליש דידהו קמי ר"ה היה והיינו דקתני הגיע זמן גבי תאנים וענבים וזיתים דבההוא זמן קא מיירי והא דלא קתני תבואה נמי משום דאין דרך לבזבז הלחם ואין אוכלין ממנו אלא כפי # [הצורך] משא"כ בפירות וצריך להם סדר ספוק ב"ד ובהני דלית בהו קדושה משמרין תחת ידן דב"ד עד מוצאי שביעית כשבא עליהן ביעור דאיסורא דאזי באותו זמן יהא להן מה לאכול ובשביעית יכולין לתקן פירות האילן דששית בכל עובדין דחול והיינו דתני ברישא נותנין לו מזון ג' סעודות ובסיפא קתני ומחלקים מהם לכאו"א לפי ביתו ובזה הסדר כשבא כילוי פירות של שביעית בימים של מוצאי שביעית יהא להם מה לאכול מכל הפירות כסדר סיפוק ב"ד כדמפ' ואוכלין בשמינית כל עיר ועיר ועיר מפירות ששית ע"י ב"ד שבעיר שיש להן אוצר בית גדול לכל העיר ואוכלין כל העיר מן אותו אוצר אבל בפירות האילן דשביעית גופייהו דהיינו בזמנם בתחלת השנה השמינית יתקן כל א' כדינין השנויין במשנתנו זיתים בקוטבי אבל לא בבית הבד וכן הענבים בעריבה אבל לא בגת כדרך השנוי למעלה ואוכלין הנותר כולן מן ההפקר בין עניים בין עשירים וכי כלה לעניים בגנות ופרדסים בפירות שגדלו בשביעית שלוקטים אותם בשמינית דיד הכל ממשמשין בהן דאפקעתא דמלכא היא דצריכין העשירים להוציא מה שבביתם ונותנין לנאמן ב"ד ובין כך ובין כך עד שבאין פירות ותבואת שמינית אוכלים מפירות ששית שהניחו באוצר אם היה להן דעת לשמרן ועל זה הענין סובבת שמועתנו: