פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ח:ד:ב
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 8:4:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 8:4:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →מה בין האומר לקט לי וכו'. דאע"ג דפרישנא טעמא מ"מ אין הטעם מספיק דהא כי לא א"ל בו נמי לא יהיב ליה ירק אלא דמי האיסר ותו לא דהא לא טרח משדה אל שדה לבקש טפי משכרו:
מהלכות של עמעום. הלכות שאינן מחוורות תרגום כהה עמיא א"נ לשון גמגום הוא ראוי היה ליאסר אלא שעמעמו עליו והתירו משום כדי חייו דפועל והשתא מני ואזיל כולהו הלכות של עמעום:
לחלק. משמע כדי לחלק לך חלק בשכרך דהוי פורע חובו מדמי מ"ש ותניא במס' דמאי פ' מאכילין א' שביעית וא' מעשר שני אין נפרעין מהן מלוה וחוב וטעמא דכל היכא דכתיבא ביה אכילה לא ניתן אלא לאכילה ולא לסחורה ולא להפסד וכו' וכולן שוין:
העלם שנאכלם ושנשתם. דהאי יהיב ליה מתנה והאי יהיב ליה מתנה:
מה בין האומר לחלק וכו'. דסוף סוף לא יהיב ליה מתנה אלא שכר טרחו:
תמן תנינן. ראש פרק הוא במס' שבת:
ובלבד שלא יאמר לו הלויני. וטעמא מפרש התם דלשון הלואה אסור גזרה שמה יכתוב דהלואה אינה חוזרת בעין ואין ממהרים לפרוע ורגילים לכתוב אבל שאלה הדרא בעין אין רגילין לכתוב ואע"ג דהכא לא הדרא בעין מ"מ כי אמר בלשון שאלה מדכר דכיר ולא אתי למכתב ואין הטעם ברור כל כך לפי' התירו בדוחק משום עונג שבת ע"י עמעום: