פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ז:א:יח
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 7:1:18 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 7:1:18) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →תמן תנינן. פ' זה בורר בסנהדרין ומייתי לה הכא משום ר' יהודה דמתני' דאמר ובלבד שלא תהא אומנותו לכך:
אלא אוספי שביעית. אסיקנא בפ' זה בורר דה"פ בתחלה היו אומרים אחד זה ואחד זה פסולין כלומר אחד אוספין ואחד סוחרין פסולים לעדות משרבו האנסין ומאי ניהו ארנונא חזרו לומר אוספים כשרים סוחרים פסולין פי' אוספין פסולין היינו הוא לוקט והוא מוכר דפסול מדרבנן וסוחרים היינו הקונה מחברו בזול כדי למכור ביוקר ולהרויח דפסול מדאורייתא דכתיב לאכלה ולא לסחורה דכיון דחימוד ממון מעבירו על דברי תורה הוי כרשע דחמס ופסול להעיד שנוטה אחרי הבצע:
משרבו האנסין. כדאמרינן לעיל פ' בראשונה דאיכא סכנה מן המלך אם לא יזרעו שיפרעו למלך:
חזרו. לומר אוספין כשרים וסוחרין פסולים:
ר' יהודה אומר. השתא מפ' ואזיל דר' יהודה בבטלן דוקא הוא דקאי:
היה יושב ובטל ממלאכתו כל שאר שני שבוע. שהיה אדם בטל:
נושא ונותן בפירות עבירה. כגון שעשה סחורה בפירות שביעית א"נ שמכר פירות שביעית וקנה בדמיהם מידי דלאו אכילה ושתייה כגון עבדים וקרקעות וכסות:
אם יש עמו מלאכה אחרת כשר. ואמרינן מקרה הוא לו כיון דיש לו מלאכה:
ואם לאו פסול. והשתא אתי אימתי דר' יהודה לקולא:
אבל אם כל שאר שני שבוע עוסק במלאכה. גבי שביעית אף אם אין לו מלאכה כשר דאמרינן בעבידתיה טריד ואין כוונתו לחטוא אלא שלא להיות בטלן:
ר' אבא בר זבדא. הוי תלמידיה דרב אדא בר אהבה הראשון דחבריה דרב הוה הכי משמע בפ"ק דשבת ירושלמי ובמס' שקלים:
ר' אבהו. תלמידיה דר' אלעזר ור' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן הוא:
הלכה כר' יהודה דמתני'. דלא מיפסל אלא באדם בטל כל השבוע ואין לו השתא אומנות אלא הוא:
איקלס ר' אבא בר זבדא. נתקלס ונתעלה מפני ענותנותו שבא לומר הלכה בשם קטן ממנו:
תני ר' חייא לחומרא. האי ר' חייא נמי תלמידיה דר' יוחנן הוא כדמוכח בספ"ק דבכורים דר' חייא חברו דר' קרוי כאן ר' חייא רבה ומפ' מילתיה דר יהודה לחומרא דאפילו באדם שעושה מלאכה כל ימות השנה בעינן בשביעית שיהא עמו מלאכה אחרת אבל בבטלן כל ימות השנה לא מהני בשביעית דעביד מלאכה אחרת דרמאות הוא ופסול:
אית נוסחי דגרסי אם יש עמו מלאכה אחרת מותר ואם לאו אסור וטעות סופר דבמתני' דזה בורר כשר ופסול הוא דקתני לומר דשוגג ומזיד הוא כמו בשאר עבירות וכמשחק בקוביא וכו' ובמס' סנהדרין ירושלמי גרסינן כשר ופסול, וראיתי לרבנו שמשון ז"ל שתפס הגרסא המשובשת ומפני כך חשב דהירושלמי הזה היה מפ' דר' יהודה דמתני' קאי אפירות שביעית וכ' ובירושלמי משמע דר' יהודה קאי אפירות שביעית דמפ' היך עבידא היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע ובשביעית התחיל לישא וליתן בפירות עבירה אם יש עמו מלאכה אחרת מותר ואם לאו אסור אבל אם הי' בטל ממלאכתו כל שני שבוע ובשביעית התחיל לישא וליתן בפירות עבירה אף אם יש עמו מלאכה אחרת אסור וחכמים אוסרין אף אם יש עמו מלאכה אחרת ע"כ, וכל זה בנוי על יסוד הנזכר דקושטא דמילתא דר' יהודה דמתני' כפשטיה הוא וכדפרישינן וכגירסת סנהדרין יש לתקן הספרים:
לא בדא. לא בזאת המימרא דר' חייא דפריש מימרא דר' יהודה לחומרא א"ר בא בר זבדא מימרא דר' אבהו לפסוק כר' יהודה:
ומסיק תלמודא לעולם אפשר דהכי איתמרא נמי מימרא דר' אבא בר זבדא דתמן בלישנא קמא אע"פ שהיה קטן ממנו אמרה וכן אם פירושא דר' יהודה לחומרא לימא נמי הכי:
תמן אין המלכות אונסת. פי' רבנו שמשון ז"ל דקאי אמתני' ומפ' דמודו רבנן לר' יהודה גבי צייד וטעמא דהמלכות אונסת דהמלך לוקח מס מן הציידין הילכך כי היכי דשרי למכור מה שנזדמן להן תוך מצודתן ה"נ שרי ליקח אם נזדמנו להן ולמכור ולעולם בעינן שלא יחזרו אחריהם לא לצודן ולא ללקחן ולשון תמן והכא לא מתיישב ומצאתי בסנהדרין ירושלמי הלשון בעצמו דלא קאי אמתני' כלל והך מימרא גופה כתובה לעיל בפ' בראשונה אלא נראה דאמתני' דזה בורר קאי דתנן דסוחרי שביעית פסולין ומפרש דהיינו בראשונה שלא היה המלכות אונסת אבל באחרונה בימי ר' ינאי כיון דהמלכות אונסת כולהו כשרים דשריותא דב"ד איכא דאפילו חרישה שרינן לעיל פ' בראשונה מהאי טעמא וכולה סוגיא דפ' בראשונה מייתי לה התם: