פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ז:א:יב

והדא קניבתא דירק. דהיא פסילת הירק אותן עלין דלא חזו כ"כ כיצד יעשה לא ידרוס עליהן ברגלו דאוכלי בהמה נינהו אלא מעלה אותם לגג והן יבשין מעצמן ולא חזו לאדם ולא לבהמה:

עד הפסח. של מוצאי שביעית משום דהענבים אזי ביעורן כדתניא בפ' מקום שנהגו אוכלין בענבים עד הפסח:

ובשמן עד העצרת. דזיתים דהוו של שמן ביעורן עד העצרת של מוצאי שביעית ואם לקח שמן ביין גבול יין אית ליה:

בגרוגרות. ואע"ג דמתקיימין הרבה זמן ביעורן עד הפורים:

ובתמרים עד החנוכה. והתם בפ' מקום שנהגו מצאו נוסחא דתני בה בתמרים עד הפורים ובגרוגרות עד החנוכה ואמרינן עלה ואמר רב ביבי ר' יוחנן מחליף בתרייתא ופירש"י ז"ל ותני הכי בגרוגרות עד הפורים ובתמרי' עד החנוכה כדפסקינן הכא והרמב"ם ז"ל בפ"ז פסק כפשטא דברייתא המשובשת והניח מסקנת האמוראים וגרסא דהכא וראיתי שכן פסק ר"י לקמן פ' הפיגם וצ"ל דכי מייתי בגמ' מימרא דרב ביבי היינו לומר דחבריו חלקו על ר' יוחנן בגירסא וכרבים הוא דנקטינן וטעמא דאמור רבנן דשרי יין דשביעית בפסח דשמינית דקשיא דהא כך כמה זמן הוא דכלה לחיה שבשדה והתורה אמרה מן השדה תאכלו את תבואתה ודרשינן ע"י השדה תאכלו וכו' תריץ רבנן בזמן שהשנים כתיקנן קאמרי וכתיב ובציר ישיג את זרע ואשכחן בני אדם שחורשין עד הפסח מקשאות ומדלעות וזורעין בפסח כדתנן במתני' בפ"ב וכיון דקציר משיג לזרע הרי יש לחיה בשדה בפסח וטעמא דשמן עד עצרת דמסיקה מתאחרת אחר זמן הבציר קרוב לב' חדשים כדתנן בפרק בתרא דפיאה והלא יש שאין מוסקין זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה: