פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ו:ד:ז

תמן תנינן. בפ"ג דעוקצין:

שאר כל ירקות שדה. כל ירקות שדה השנויים כאן בשביעית כגון עלי לוף שוטה ופיגם וגופנין וכסבר של הרים וכיוצא בהן אינן מאכל לרוב בני אדם וצריכין מחשבה והכשר כדקתני חוץ מאותן שמונה דאע"ג דירקות של שדה הם חשיבי ולא בעו מחשבה ובהכשר לחודיה נחית עלייהו טומאה:

שמרקעין. פי' בערוך מין בצל לא בעי מחשבה:

פטריות. לא בעו מחשבה פונגש בלע"ז ואין להם שורש:

כרישי שדה. לר' יהודה אוכלא חשיבי ולא בעו מחשבה:

רגילה. פורקקלי בלע"ז והיינו וירדולאגש:

נץ החלב. פי' בערוך פרחים לבנים:

עכביות. לר"ש לא בעו מחשבה ופי' בערוך ירקות שהם מרים וצריך למתקן ע"י האור והכי משמע בפ' כדי יין:

כלובסין. בכ"ף גרסינן ואומרים בלשון ערב אל דיב ובלע"ז קרדו לובו:

הרי אלו. השאר שאין מנויין כאן:

תמן תנינן. בפ' בתרא דחלה:

אריסטון. שם איש:

מאפמיא. גרסינן והיא עיר בסוריא כדקתני סיפא דההיא מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוודי ירושלם והא הכא דבכורים קדשי כתרומה דשניהם אסורים לזרים וחייבין עליהם מיתה וחומש ועוד דחמירי מתרומה דקא בעו תנופה והגשה לגבי מזבח ואפ"ה קבלו מסוריא א"כ גבי תרומה נמי ליתו לכתחלה ומ"ט דת"ק דפליג אדר"ש גבי תרומה ובודאי ת"ק פליג עליה אסוריא דבבי דמתני' דמיין להדדי דלהכי תננהו גבי הדדי והא אסיקנא דברישא פליגי ר' שמעון ות"ק:

בכורים באחריות בעלים. כלומר לאו משום טומאה הוא דחיישינן אלא טעמא דבכורים צריכין הבעלים ע"כ להביאם לירושלם כדתנן התם אפילו אגריפס מלך ישראל מניח הסל על כתפו:

תרומה אינה באחריות בעלים. אלא הכהנים מחזרין אחריה בבית הגרנות וחיישי' שמא יצאו הכהנים שבא"י לחו"ל בשביל התרומה להביאה מפני שאין על הבעלים להביאה אלא חולקין אותה לכהנים היושבים בסוריא ומשום תקנתא דכהנים שלא יטמאו דסוריא מטמא עפרה כחו"ל כדאמרינן בפ"ק דגיטין ג' דברים שותה סוריא לחו"ל וכו' ואע"ג דבכורים דאריסטון צריכין אנו לומר שנכנסו בה בטהרה דאי לא היכי קרבי לגבי מזבח או שנזהרו בהן שלא נפלו עליהם מים שנתלשו מ"מ מטעמא דמרדפין אחריה לשם לא זהירי ועוד דתניא בפ' הספינה אין יוצאין מן הארץ לחו"ל וכו':

הדרן עלך פרק שלש ארצות בס"ד