פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ו:ג:ה
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 6:3:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 6:3:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →כהדא דר' זעירא. דמכיון שריבה עליו החדש מותר:
באילן בוצלייא. שגדל עיקרן בשביעית והעלו גידולין בשמינית:
חמתון סמיכין עלוי. ולעשות הלכה למעשה:
במרוכנין. פי' הראב"ד ז"ל מתרגום הטי נא כדך ארכיני כען כלומר מעקלין הצואר שלהן שלא יגדלו וכיון שעושה כן גילה דעתו דלא ניחא ליה בגידוליהן ואם גדלו אותן גידולין מותרין ומבטלין את האיסור דהוי כמו שנתבטלו בשוגג אבל אם לא ריכנן אסורין דמינח ניחא ליה וכנטועין לכתחלה דמו ע"כ, כלומר ודמי לריבה עליהן במזיד דאסירי:
רישא וסיפא. ראש הענין וסופו אלא ר' אבהו בתחלה הורה כר' זעירא דלא ידע אלא מילתא דר' זעירא:
כד שמע דר' אילא ור' אמי פליגי עליה שרע מינה. נשמע ממנה ולא הורה עוד כשמועת ר' זעירא דיחיד ורבים הלכה כרבים.
ולענין הלכה קיי"ל כר' זעירא דמכיון שריבה החדש על העיקר סגי ועיקר עצמו שרי ופירושא דמתני' כדברי רש"י ז"ל שפי' שאם היו של שביעית והוריקו העלין וצמחו בשמינית ויש להם כח לעלין דיכולין ליתלש באחיזת העלין מותרין הבצלים עצמן דגידולין מעלין וס"ל לר' חנינא בן אנטיגנוס דבהאי שיעורא ודאי רבו גידולין על העיקר ואע"פ שהעיקר בעין ובלא עיקם צוארן כלל. דגרסינן בפרק הנודר מן הירק # ישמעאל איש כפר # איתמה העלה בידו בצל # שעיקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו מהו כיון דרבו גידוליו על עיקרו אותן גידולי היתר מעלין את האיסור או לא ופשטינן לה מן הדא דתניא המנכש עם הכותי בחסיות אוכל מהן אכילת עראי ומעשרן ודאי ר"ש בן אלעזר אומר אם ישראל חשוד על השביעית הוא למוצאי שביעית מותר אלמא דגידולי היתר מעלין את האיסור. ודילמא בדבר שזרעו כלה היא. הא תניא אלו הן חסיות כגון הלוף והשום והבצלים. ודילמא בתערובת. המנכש קתני, לימא תהוי תיובתיה דר' יונתן, שאני שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע. זו היא סוגיית הגמ'. ופי' רש"י ז"ל העלה בידו, בעיא דאיבעיא בי מדרשא. שעיקרו בשביעית. שעיקרו גדל בשביעית וחזר ונטעו בשמינית ונתגדל בשמינית עד שרבו נידוליו על עיקרו וקא מיבעיא ליה הכי גידוליהן איתנהו היתר שגדלו בשמינית ועיקרו אסור בהנייה שהרי גדל בשביעית וחייב בביעור כי מטי זמן הביעור כיון דרבו גידוליו על עיקרו שהיו יותר מן העיקר אותן גידולי היתר מעלין את האיסור שמבטלין את האיסור כולו או לא. בחסיות מפ' לקמן. יאכל מהם עראי כמו שאר טבל גמור. ומעשרן ודאי ולא דמאי דכותי ודאי לא הפריש מהן מעשר כלל. ר"ש בן אלעזר אומר וכו' טעמא דנפשיה קאמר אם ישראל חשוד על השביעית שחשוד שנוטע חסיות שביעית בשמינית ישראל המנכש עמו בשמינית מותר לו לאכול מהן משום דגידולי היתר שגדלו בשמינית מעלין את האיסור. ודילמא הא דר' שמעון בן אלעזר דגידולי היתר מעלין את האיסור בדבר שזרעו כלה קאמר ובעיא דישמעאל בבצל שאין זרעו כלה היא. וקא פריך ומי מצית אמרת דבדבר שזרעו כלה מיירי והתניא אלו הן חסיות וכו'. הלוף מין קטנית, מכלל דבדבר שאין זרעו כלה ואפ"ה מותר וש"מ גידולי היתר מעלין את האיסור. וקא פריך עלה דילמא מהא לא תפשוט דבמדוכנין קא מיירי ושמא כלו כשהן נדוכין דליתיה לעיקר בעין שהוא מתכוין לכתשן כדי שיהו בטלין. תריץ הא לא מצית אמרת דחשוד על השביעית קתני וכיון דחשוד הוא לא משגת עלייהו ולא טרח לבעל האיסור ולעולם תפשוט מינה דגידולי היתר מעלין את האיסור. ודילמא בתערובת שמעורבין אותן חסיות בין שאר חסיות של היתר ואוכלן ע"י תערובת ומשו"ה שרי הואיל דליתנהי בעין אבל אי איתנהי בעין כגון בעיא דישמאל אמרינן דאין גידולי היתר מעלין את האיסור ומסיק לא סלקא דעתך דמנכש קתני באותו מין שמנכש עמו אוכל ולעולס פשיענא מהא דגידולי היתר מעלין את האיסור. לימא תהוי תיובתיה וכו' והואיל דאוקימנא דגידולי היתר מעלין את האיסור לימא תהוי תיובתיה דר' יונתן דאמר לעיל אין מעלין, הואיל ואיסורא ע"י קרקע דכתיב ושבתה הארץ. בטילתה ע"י קרקע כי רבו גידוליו על עיקרו אבל כלאי הכרם אין האיסור מחמת קרקע אלא מיני תערובת זרעונין האוסרין משו"ה אין בטילתן ע"י קרקע ע"כ דברי רש"י ז"ל. ורש"י ז"ל גריס מדוכנין בדל"ת והראב"ד ז"ל # גריס ליה ברי"ש והכל עולה לטעם א' ובספרים שלנו הגירסא ברי"ש ומשמע בהדיא דלא בעינן מרוכנין והעיקר עצמו שרי דאפילו למאן דאסר בצל של כלאי הכרם מודי בהאי משום טעמא דבטילתה ע"י קרקע והכי תניא בתוספתא דמכילתין בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין. א"ר יוסי מעשה שזרעו כרם # גריד בצפרי בצלים בשביעית למוצאי שביעית זרעוהו שעורים והיו פועלים יורדים ומנכשים לתוכו ומביאין ירק לתוך קופותיהם ובאו ושאלו את ר' יוחנן בן נורי ואמר אם עשו כיוצא בהם מותרין ואם לאו אסורין ע"כ. פי' אם עשו כיוצא בהם בשביעית שרו משום גזל ומשום ספיחים דשביעית חשיבו ומשום טבל נמי דרבו גידוליהם על העיקר וכן של שביעית למוצאי שביעית כדפרישנא וס"ל להאי תנא כר"ש דישן דששית וחדש דשביעית בטל לגבי ישן ולית ביה איסורא דספיחים ורבנן פליגי עליה לקמן בפ' הפיגם. כרם גריד שם אדם הוא בצפרי. ושרי למוצאי שביעית מטעם הגידולין שהוסיפו הבצלים דמעלין העיקר וכדאסיקנא. וכ' רבנו שמשון ז"ל ואע"ג דגבי ירק אזלינן בתר לקיטה כלומר ותיקשי לך דאמאי בעינן כיוצא בהה בשמינית ותירץ הוא דבירק שנגמר גידוליו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה. ונ"ל דאין כאן קושיא דהא דאמרינן ירק בתר לקיטה אזיל היינו גבי ירק דפטור מן הפאה אבל לא בתבואה דבתר שליש אזלינן בה ולא בדבר שאין זרעו כלה כגון לוף כדלעיל דריכנו הוא דמהני ביה וכן בפול המצרי היכא דזרעו לזרע דמי לתבואה ואפילו נלקט בשביעית כדלעיל וכן הכא בבצל דאין זרעו כלה דמכניסו לקיום דמי לתבואה ומשום דנלקט במוצאי שביעית לא סגי אלא דבעינן רבו גידוליו על עיקרו וכדפרישנא וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמו שפסקתי שכ' בפ"ד הבצלים שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו כ"ז שעלין שלהם ירוקים הרי אלו מותרין ואם השחירו הרי הן כנטועים בארץ ואותם העלין אסורים משום ספיחים ובין כך ובין כך הבצלים עצמן בהיתירן הם עומדים ע"כ. ולא כ' אוקמתא דמרוכנין גבי מתני' אלא דפי' הרב ז"ל מתני' בתלושין ולא במחוברין ואני מפרשה במחוברין כדמוכח בגמ' ולא פסק הא דר' חנינא בן אגטיגנוס ואני רואה לפסוק כמותו דהא מדר' חנינא בן אנטיגנום בעינן למפשט בעיין בפ' הנודר מן הירק דקסבר דכי מצי לתלשן בעלין בשביעית אפילו הם ירוקים אסורים וכ"ש שחורים ובמוצאי שביעית שרו דקסבר דבהאי שיעורא רבו גידוליו על עיקר הוא. ועוד כיון דתני ר' חנינא הוא גופיה אם יכולין ליתלש משמע דבמחוברין איירינן אם לא יפריש הרב דה"ק אילו היו נטועין יכולין ליתלש היו. ועוד פסק הרב בהדיא בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית אסורה ע"י קרקע כך בטילתה ע"י קרקע והיינו סוגיין דפ' הנודר מן הירק וכבר כתבתי למעלה בפ' שדה הלבן דאפילו הניחו נטוע בשביעית ובא לשמינית כיון דרבו גידוליו דשמינית על עיקרו דשביעית שרי ולא אמרינן דקמא קמא בטיל דקיי"ל כר' זעירא דאפילו שתלן בשביעית ולא עקרן שריין דשביעית בטילתה ע"י קרקע וברייתא דהמנכש בלא עקרן מיירי וכמו שכתבתי שם, ומשום דפסק הרב ז"ל בהיל' כלאים ם"פ חמישי כר' יונתן וז"ל בצל שנטעו בכרם ואח"כ נעקר הכרם ואחר כן צמחו גידולין מן העיקר הנטוע אע"פ שרבו גידולין על עיקרו במאתים הרי אותו העיקר באיסורו שאין גידולי היתר מעלין העיקר האסור ע"כ. משום דקשה האי דינא לדין שלנו הוכרח לפסוק כאוקמתא דגמ' שאני שביעית וכו' כדלעיל ועל הך מימרא דבצל שעקרו בשביעית השיג עליו הראב"ד ז"ל מכח שמעתין דהכא וכ' עליו א"א בירושלמי לא עשה מעשה ר' אבהו אלא במרוכנין ע"כ, ואני רואה אותו רץ אחרי הרמב"ם ז"ל ואינו מגיעו דהא קיי"ל כתלמוד בבלי היכא דחולק על תלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי עיקר וכדברי הרמב"ם ז"ל ומה שיש להשיג עליו היינו למה לא פסק כר' חנינא בן אנטיגגוס וכדפרישית: