פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ו:א:ו

תניא המהלך מעכו לכזיב וכו'. ה"ג מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וכו' ומשמאלו למערב הדרך טמאה משום ארץ העמים וה"ג בתוספתא דאהלות בפרק בתרא ובגמ' דילן בגיטין פ"ק ל"ג הכי אלא גבי ימינו למזרח הדרך גר' טמאה משום ארץ העמים וגבי שמאלו למערב הדרך גר' טהורה משום ארץ העמים וי"ל דלא פליגי וכמו שאפ' בריש גיטין תנן דעכו לצד צפון א"י היא עומדת וכזיב משוכה כנגדה לצד צפון ומפ' התם דרצועה קצרה יוצאה מעכו לכזיב והיא מא"י דטהורה דכבשוה אלו ואלו ויש ארץ העמים למטה הימנה ולמעלה הימנה והכא מיירי כשהוא הולך מעכו לכזיב ופניו לצפון והולך ברצועה לשפתה למקום שהיא כלה לצד חלל הים הילכך למזרח הדרך דהיינו לצד ימינו טהורה משום ארץ העמים ולצד שמאלו טמא משום ארץ העמים שהן העיירות שהן מכזיב ועד הנהר ששנינו במשנתנו ובפ"ק דגיטין מיירי שהלך למעלה במזרחה של רצועה ומשו"ה לימינו קיימא ארץ העמים וטמא ושמאלו טהור דהיינו כל משך הרצועה כך תירץ רבנו יחיאל מקינון ז"ל:

עד שיודע לך וכו'. כלומר לעולם חזקת ימין הדרך א"י אא"כ תבא למקום שיאמר לך בקי כאן הדרך מתעקם ונכנס בו צד של חו"ל. והרמב"ם ז"ל כ' לברייתא הזו בפ"א דתרומות וכנוסחת גיטין ולא כתב אוקמתא דגמ' ולא חשש להך ברייתא ויש קיצור גדול לשם:

עד שמגיע לכזיב. דאילו כזיב כיון דלא כבשוה כדפרישית במתני' פשיטא דפטורה וכו' וטמאה:

לבלבו. שם מקום ולא פירש"י ז"ל אי קודם כזיב אי לאחר כזיב:

עכו עצמה מה היא. דין א"י ואוירה טהור או דין חו"ל ואוירה טמא כדמפ' ואזיל:

פת נקייה. ובודאי לותתין היו כדאמרינן בפ' כל שעה אי אפשר לפת נקיה בלא לתיתה ולא היו נזהרין לטהר כליהם והיו גורמין טומאה לחלה:

מה. מה זה שהפת נקיה וכי אתון לתתין והלא הוכשרו החטים ומקבלין טומאה ואתם ע"ה ומגע שלכם טמא ואתם יושבים בצד דחלה הוי בו דאורייתא דכבשוהו עולי בבל וא"כ היאך יבא הגבל לגבל להפריש חלה בטהרה והא נטמאו קודם לכן:

לתתין. שורין חטים במים מעט ונושרת שם קליפה קצת וניטלין האבק ועפר:

מי ביצים. הלש עיסה בביצים של תרנגול ואווז:

ולא אמר אלא מי ביצים עצמן. ובגמ' דילן בסנהדרין פ"ק איתא להא מילתא וגר' התם דטעו בביצים הבי"ת בחרק ופירושו ביצעים כמו היגאה גומא בלא ביצה:

אין הוראתו הוראה. אין שומעין לו ומיתה ליכא אלא בפניו: