פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ו:א:ה
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 6:1:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 6:1:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →ומה מקיים ר' יוסי בר חנינא ובכל זאת וגו'. דמשמע אע"פ שיש כאן קצת דברים שאנחנו פטורין כגון תרומות ומעשרות דקא חשיב ואזיל אפ"ה מתחייבים אנו בהם ובשלמא לר' אלעזר אתי שפיר אלא לר' יוסי בר חנינא מאי עביד ליה:
כאילו מאיליהם קבלום. כמו בנים שחוזרים לבית אביהם בלא קריאת אביהם דחשיבי מאותן דאינן חוזרים אלא בקריאה כן היו שמחים בקבלת המצוות כאילו לא עבר עליהן שמד ולא גרוש של נבוכדנצר:
ומה מקיים ר' אלעזר והטיבך והרבך מאבותיך. דהטיבך משמע יעשה שתהיה אתה טוב יותר מאבותיך ולא משמע ייטיב בעושר ונכסים דלא כתיב והטוב לך דבשלמא ר' יוסי בר חנינא דריש ליה שפיר כדלעיל אבותיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם וכו':
פתר לה לעתיד לבא. לימות המשיח והרבך ירבה גבולך והטיב לך דריש ליה:
נבטיא וערביא וכד'. כולהו הני תנאי בפירושא דקיני וקניזי פליגי ואיתא להא ברייתא בב"ר פרשה מ"ד ובגמ' דילן פ' חזקת הבתים. והקשו בתוס' תימה דמשמע הכא דאסיא חו"ל היא וא"כ היכי קאמר בפ' זה בורר ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קא אזלי לעבר שנה בעסיא והתניא בפ"ק דסנהדרין דאין מעברין את השנה אלא ביהודה בשלמא ר"מ דעיבר שנה בעסיא איכא למימר דלא הניח כמותו בא"י כדאמרינן בסוף ברכות בר"ע אלא ר' חייא בר זרנוקי ור"ש וכו' ליכא למימר דלא הניחו כמותן דהא ריש לקיש הוה קרי להו רועי בקר וחשידין על השביעית וי"ל דההוא לעבר היינו לחשוב כמו ועיבר ג' שנים זו אחר זו דפ"ק דסנהדרין תדע דהא שנה של שביעית היתה ותני התם דאין מעברין את השנה בשביעית:
אדום ומואב וראשית בני עמון. הקשו בתוס' תימה דמשמע הכא דעמון ומואב לא כבשום עולי מצרים ואדרבה משמע בב"ר פמ"ד דהוזהרו שלא לכבשם דמסיק עלה התם דהך ברייתא הם השלשה שלא ניתנו להם בעה"ז אדום שנאמר כי לא אתן לך מארצו ירושה עד מדרך כף רגל ובמואב כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכו' ובעמון וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם וכד' אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל הה"ד אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם כדי לקיים מאמרו של הב"ה אבל עכשו שבעה גוים ניתן להם שנא' שבעה גוים רבים וגו' ע"כ ואין לומר דהתם בעמון ומואב שטיהרו בסיחין דהנהו שביעית נהיג בהו דהיינו עבר הירדן דתנן לקמן בפ' הפיגם ומייתי לה פ' מקום שנהגו ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ואור"ת דעבר הירדן היינו ארץ סיחון ועוג דלא היתה מעמון ומואב ועוד מתרץ ר"ת דביבמות נמי מיירי בעמון ומואב שלא טיהרו בסיחון כדהכא ולא בא לפ' התם אמאי אין שביעית נוהגת שם דהא חו"ל היא אלא אתא לפרושי למה מעשרין מעשר עני ולא מעשר שני שלא לשנות סדר השנים דבמס' ידים איכא פלוגתא דר' אלעזר בן עזריה גזר שיעשרו מעשר שני כמו בבבל שלא לשנות סדר השנים ור' טרפון גזר שיעשרו מעשר עני כמו במצרים שהיא קרובה ואשמעינן דטעמא דמעשרין מעשר עני כדי שיהו עניי ישראל נסמכין עליו אף בעמון ומואב שהם קריבים וכו' וא"ת ואמאי לא מייתי ביבמות ההוא טעמא דמצרים דתנן במס' ידים וי"ל דניחא ליה למימר טפי הרבה כרכים וכו' דלמ"ד לא קדשה לעתיד לבא הניחו אפילו מא"י עצמה מלכבוש מפני סמך עניים ע"כ דבריו כלומר לעולם לא שייך בהו כבשום עולי מצרים ולא בא לפ' ביבמות אמאי אין שביעית נוהגת שם דהא חו"ל היא אלא מפ' למה מעשרין מעשר עני ולא מ"ש ולא ישנו סדר השנים וקאמר טעמא משום סמך עניים דאפילו מא"י עצמה לא רצו לכבוש מפני כך וכ"ש הני דחו"ל הוו ואע"ג דקריבים לארץ. ואני תמה מאד על מה שכ' בתירוץ השני דביבמות והיינו מתני' דידים מיירי בעמון ומואב שלא טיהרו בסיחון דלא כבשם משה דלקמן פריך בהדיא על ריש לקיש דמיבעיא ליה הקונה בעמון ומואב מהו ופרכינן עליה דמאי קא מיבעיא ליה לית עמון ומואב דמשה לית עמון ומואב דר"א בן עזריה כלומר דפשיטא ליה לתלמודא דלא מחייב ריש לקיש בשדות בצרה מעשרות אלא משום דסבר דבצר דמשה היינו בצרה דמואב אבל אי פשיטא ליה דבצר לאו היינו בצרה פשיטא דפטורה מן המעשרות ר' יוחנן וא"כ כיון דודאי ריש לקיש לא מיירי אלא בעמון ומואב דכבש משה פריך תלמודא מאי קמיבעיא ליה וכי לא ידע תקנה שהתקינו ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה דקתני לה במתני' דידים דקיי"ל דכל בו ביום דתנן על ההוא יומא קאמר ואסיקנא דהכי מיבעיא ליה טיהרה ביד סיחון וחייבת דאורייתא או לא טיהרה משמע דמתני' דידים ויבמות בעמון ומואב דמשה שטיהרו בסיחון ועוג הוא דתנן ועוד שהרי הדבר מוכרח מעצמו דהא סוריא דכבשה דוד וב"ד פליגי אי כיבוש יחיד שמיה כיבוש אי לאו שמיה כיבוש אבל קנין שדה יחיד פשיטא דכולהו מודו דאין בו קדושה וא"כ היאך גזור דיהא קדוש קרקע הקנוי בעמון ומואב שלא כבשו משה ולא שום אדם יכול לכבשו דאית ביה לאו וכ"ש למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועוד דקיי"ל כר' יוחנן דאמר דבצר לאו היינו בצרה ופטורה מן המעשרות ולדידיה אפילו דבצר לאו היינו בצרה מאי קא מהני סוף סוף תקון מעשרות בעמון ומואב דלא כבש משה. אלא ודאי בהכי פליגי ריש לקיש סבר אשכחן למשה רבנו דהבדיל בצר לערי מקלט כדכתיב את בצר במדבר ואשכחן בערי מואב בצרה דכתיב על קריות ועל בצרה בירמיה ואשכחן לתנאים שגזרו מעשרות בעמון ומואב שכבש משה ואי אמרינן דבצר היינו בצרה א"כ צריך לשמור בה המעשרות מפני התקנה ור' יוחנן סבר בצר לאו היינו בצרה דבצרה לא כבשה משה מעולם ולאו יש בה וכיון דלא כבשוה אין בה מעשרות ותו לא מידי. ומה שכ' בתירוץ הראשון דעבר הירדן דקתני בפ' הפיגם דיש בהם שביעית היינו ארץ סיחון ועוג דלא היתה מעמון ומואב כלומר וכבשו משה ולפי זה יש לנו לומר דביבמות מיירי בארצות עמון ומואב שכבש משה ואין בהן שביעית ויש בהן מעשרות והטעם דאין בהם שביעית דלא היו בהן היתר אלא מטעם שכבשן סיחון אבל כיון שחזרו בעליהם הראשונים וכבשו אותם אח"כ חזרו לאיסורן הראשון דהא נבו כבש משה ובית נמרה ויהץ וחשבון ואלעלה וקריתים ואשכחן כל אלו שמקונן ישעיה וירמיה במקום מואב עליהם בשביל שלוקח אותם נבוכדנצר ממנו כדכתיב ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם כי מי נמרים משמות יהיו על נבו ועל מידבא מואב ייליל ושבמה נמי אשכחן דכתיב כי שדמות גפן שבמה וגו' משמע דכבר מואב חזר וכבשם וחזר לירושתו ולחזקתו הראשונה ומשו"ה אין בהם קדושה לשביעית ואפ"ה תקנו בהן מעשרות משום סמך עניים דלקט ושכחה ותרומת מעשר ומעשר עני הכל משום תקנת עניים אבל אין זה נכון דבירושלמי מפ' דבשפלה דעבר הירדן דפ' הפיגם היינו חשבון וכל עריה אשר במישור ובעמק מפ' דהיינו קרא דכתיב גבי בני גד ובעמק בית הרם ובית נמרה וגו' אלמא דתקון שביעית וביעור דמתני' בארצות שכבש משה שהיו ממואב ועמון ועוד יש לי בו להאריך לקמן בס"ד:
מאבותיך אע"פ שנגאלו וכו'. מעיקרא דריש והרבך מאבותיך והשתא דריש והטיבך מאבותיך:
אם יולד זכר. ואיתא במדרש ויתן בפי שיר חדש נאמר בלשון זכר ובישעיה הוא אומר ביום ההוא יושר השיר בארץ יהודה ובשירת הים הוא אומר את השירה הזאת לומר לך דשיר של עתיד לבא נאמר בלשון זכר לומר כשם שאין הזכר יולד ועד עכשיו שירה חדשה שבחו גאולים ולכך תקנו בברכת גאולה של פסח ונודה לך שיר חדש על גאולתנו: