פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ה:ב:ה
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 5:2:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 5:2:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →בעלה לוף שיטה היא מתני'. פי' רבינו שמשון ז"ל כלומר שלא גדלו בשביעית כי אם העלין וכבר גדל העיקר משנה הששית וכי אסרינן ספיחים היינו בהנך דהתחלת גידולן בשביעית או בתבואה שלא הביאה שליש בששית וכמו שנפרש לקמן בפ' הפיגם אבל לוף שגדל עיקרו בששית אלא שגדלו עליו בשביעית לית ליה דין ספיחים ליאסר באכילה והא דנקט לוף שוטה משום דלוף פקח אפילו עיקר שלו לא היה מתקיים בארץ מן הששית עד השמינית ולא משכחת בלוף פקח הנטוע משנה ששית שיוציא עלין בשביעית ובשמינית דנימא דיעלה עמו חשבון ומיירי דעקרו בסוף שביעית והניחו במקומו וחזר והשריש והוציא עלין בשמינית כדפרישית במתני' ע"כ דבריו ואני רואה ?(ד) דדבריו אלו בנויים על העיקר אשר לו שכתב בפ' הפיגם דלא אזלינן באיסור ספיחים גבי ירק בתר לקיטה אלא כשלא נגמר גידולו. ואני הוכחתי שם דאליבא דרבנן דפליגי אדר' שמעון דקיי"ל כותייהו צ"ל דכללא דירק דגמירי בתר לקיטה אזלינן ביה כללא רבא הוא כדאיתא התם ועוד כ' דליף פקח עיקר שלו אין מתקיים בארץ ולדבריו מתני' דמס' כלאים דקתני דמתקיים בארץ ג' שנים וברייתא דלקמן בלוף שוטה קא מיירי ואינו כן דמר כלענה היא כדמשמע בעוקצין ולאו נשמר הוא ואין נוטעין אותו בני אדם ומשו"ה פטור מספיחים דהא קתני ליה בהדי עולשין וכרישין ורגילה והני כולהו ירקות שדה נינהו כדלקמן ואיתא נמי בעוקצין אלא בלוף סתם דמתני' הוא בפקח דמתוק הוא שזורעין אותו בני אדם כמו בצלים אלא ה"פ דדוקא הך מתני' בלוף שוטה מוקי לה ר' ירמיה משום דלוף שוטה אין בו איסור ספיחים דקתני בלוף שוטה בריש פ' כלל גדול זוטא דלעלין שלו יש להן ביעור ולדמיהן ביעור ולעיקר שלו אין לו ביעור וכו' וכיון דקתני יש לו ביעור כי כלה לחיה משמע דהיתר אכילה אית ביה דומיא דלולבי דאלה ובטנה דאין להן ביעור ולעלין יש ביעור משום שנושרין מאביהן ועוד דקתני בהדיא רגילה ורגילה היילו חלוגלוגות וחלוגלוגות מירקות שמנו בפ' הפיגם דלית בהו איסור ספיחים נינהו ואפילו שלא עקרו ולא ריכנו בשביעית מיירי הילכך כיון דלית ביה איסור ספיחים שפיר פליגי ביה במתני' משא"כ בלוף פקח דנוטעין אותו בני אדם דישנו באיסור ספיחים וכן מצאתי לר"י ז"ל ?(א) שכ' ר' ירמיה פתר מתני' בעלי לוף שוטה שאין ביעור לעיקרו ואפילו לא תלשו בשביעית אלא נעלין לחודייהו יש ביעור ע"כ:
ותני עלי לוף ועלי בצלים. פי' רבנו שמשון ז"ל ורב אושעיא אקשי ליה מברייתא דבר קפרא דקתני בה פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע בלוף ובצלים ולא שייך לשנויי בבצללים שוטים דאין דרך להתקיים מששית לשמינית דגבי לוף שוטה משכחת לה דעיקרו מתקיים בארץ כדתנן לקמן ור' ירמיה לא חש לה דלית ליה הא דבר קפרא ע"כ וגבי מילתיה דר' ירמיה וכו' פי' כלומר מדבריו נוכל לדקדק דבר שיש לו ביעור כגון עלי הלוף שוטה שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור כגון עיקר הלוף השוטה יש לו ביעור ולא אמרינן בטלי להו עלין אגב עיקר ולא שייך למידק הכי ממתני' דתנן דלעלין יש להן ביעור ולעיקר אין לו ביעור דההיא פשיטא דאיכא לאוקומה כשתלש העלין לבדן אבל הכא עוקר הכל יחד דנתערבו גידולין דשביעית בשל שמינית ומשני בששיקף בעלין שתלשן בשמינית מן העיקר קודם שיכלה לחיה שבשדה דביעור הוא בשמינית ולשון שיקוף נופל בתולש עלין מן העיקר ע"כ דבריו ותמהני עליהם מי הגיד לו דסבר ר' ירמיה כר' ייסא דלקמן דילמא ס"ל כר' חזקיה שעקרו לסוף שביעית ויש זכות לבעל אף בגדל בשביעית ועוד מאי קושיא כשנדקדק מר' ירמיה כן ובגמ' קאמר מה עבד לה ר' ירמיה משמע דקשיא ליה ומה יעשה. אלא כך פי' השמועה דרב אושעיא מקשי ליה דלא מצית אמרת דמתני' בלוף שוטה מיירי דכיון דקתני בברייתא דקתני בה פלוגתא דמתני' דר' אליעזר ור' יהושע בצל בהדי לוף כי היכי דגבי בצל לא תוקמה בשוטה ה"נ גבי לוף. ותלמודא אקשי לר' ירמיה קושיא אחריתי דממילתיה דר' ירמיה משתמע דס"ל לר' אליעזר במתני' דהכובש דבר שיש לו ביעור בתוך דבר שאין לו ביעור כגון עלין בתוך לולבי דאלה ובטנא דס"ל לר' אליעזר דלכל מבערין דהא מתני' מיקמת לה דבלוף שוטה מיירי ובלוף שוטה תנינן ביה לקמן דלעיקר אין לו ביעור ולעלין יש להן ביעור וכיון דבלא עקרו מיירי וכדפרישית בודאי דעלין מעיקר קא ינקי ואפ"ה סבר ר' אליעזר דלעלין יש להן ביעור דהא קאמר ר' יוחנן דר' אליעזר כר' יהודה דעניים אוכלין אחר הביעור משמע דביעור בעי דהא בביעור דהיתירא מוקמינן לה והא תהוי תיובתא לר' ירמיה דלקמן פ' כלל גדול זוטא אמרינן דההיא ברייתא דתניא בין אלו ובין אלו אין להן ביעור כר' אליעזר היא וקשיא דר' אליעזר אדר' אליעזר דכך הוא גידולן דעלין דינקי מעיקר כמו כובש עלין ולולבין דינקי מהדדי וממתני' דפ' כלל גדול ליכא למידק הכי דמצינן למימר ההיא מתני' כר"ג וה"נ אמרינן התם:
ומשני כששיקף בעלין. כלומר לעולם מתני' וברייתא כי הדדי דבלוף פקח מיירי דאית ביה איסור ספיחים ובעיקר נמי שייך שביעית ומיירי כשחבטן מיד בסוף ששית דלא ניחא ליה בגידולי שביעית וכמישי להו עלין וכאשר בא השרף של שביעית נתלחלחו ונזקפו וגדלו גידולין בשביעית. והני לית בהו איסור ספיחין כמו לוף שוטה דשרי והיינו בעלי לוף שוטה דקאמר ר' ירמיה דשרו בעלי לוף שוטה דכיון דחבטן אפקרינהו וגידולין דהפקרא חשיבי כולהו ושרו באכילה ואין כאן איסור ספיחים. תרגום שדופות קדים שקיפן קדום ופירש"י ז"'ל חבוטות: