פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית א:ג:א

באיטלקי. במשקל איטליא של יון ולפי שכבר קבעה מטבע ומשקל בימי משה רבנו ע"ה משער תנא ביה כך מפורש בפ"ק דקידושין גבי פרוטה:

פחות מכאן. שאינן ראויין לעשות כל כך אין חורשין כל הבית סאה עד העצרת אלא דוקא תחת נוף האילן וחוצה לו מלא אורה וסלו ושאר השדה הוי שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח כדינו:

מלא אורה וסלו חוצה להן. סביב כל אילן ואילן מקום [שכלה קרקע של נגד] נופותיהן ולחוץ חורשין מן הקרקע כמלא אדם המלקט בסלו ללקוט פירות הפארות החיצונות ומפ' במס' כלאים פ' עריס גבי מלא בוצר וסלו דשיעוריה שתי אמות והכא נמי היינו שיעוריה אלא התם גבי גפנים תני בוצר והכא גבי שביעית תני אורה משום דכלהו אילנות משער להו תנא דמתני' בתאנים כדתנן לקמן תני בכלהו לישנא דאורה וכן מצאתי לרבנו יצחק ז"ל:

רואין אותן כאילו הן תאנים. ונותנין להן עד העצרת ובגמ' מפ' אמאי נקט תאנים וטעמא דאילן סרק הא אמרינן לעיל משום דעד העצרת הוא מעבה את הקורות מכאן ואילך לא:

עד שיהו. הג' ויעשו כל אחד ואחד ככר דבלה הכי משמע ובגמרא מפרש לה:

אין עושין. אין ראויין לעשות: ?*) ומשלשה ועד תשעה בעינן נמי עושין ככר ובגמ' מפרש לה:

חורשין כל בית סאה וכו'. עד ר"ה דשביעית דלא גריעי מעשר נטיעות דאין עושין כלל ואין ראויין לעשות ותניא בתוספתא זקנה ונראית כנטיעה הרי זו כנטועה ?(ג):

שנא' בחריש ובקציר תשבות. מפ' בגמ' דארישא קאי:

אין חורשין להן אלא צרכן. דהיינו תחתיהן וחוצה להן מלא אורה וסלו וטפי מהכי לא דשדי הלבן הוי ומחזי כחורש לצורך שביעית ומנא לן דאסור ומפ' מטעם בחריש ובקציר כמו שפי' לעיל וסתמא כר"ע דר"ע הוא דדריש להאי קרא הכי לעיל ובפ"ק דמ"ק ובפ"ק דר"ה ובפ' ר' ישמעאל דמנחות:

אין צ"ל חריש וקציר וכו'. דהא תולדות דחורש נמי אסירי כמו זיבול ועידור וקציר נמי אם נאמר דהיינו צמוחי אילנות ושאר תולדות נמי אסירי כמו מייבלין ומפרקין וכו' כדאיתא בת"כ פ' בהר ונפקא לן מדכתיב שדך לא כרמך לא:

רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות וכו' כלומר לעולם בשבת משתעי קרא כדכתיב וביום השביעי תשבות ובחריש ובקציר אתא להקל על השבת ולאשמועינן אי זהו קציר שאסרתי לך בשבת דומיא דחריש הוא דאסרתי מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה בעולם אף קציר וכו':

יצא קציר העומר. מפ' בגמ' דיצא משום שהוא מצוה שאם מצא קצור שלא לשם עומר צריך לקצור לשם עומר ודוחה את השבת דכתיב וקצרתם את קצירה כדאיתא במס' שבת בפ' ר' אליעזר דמילה אבל בחריש לא שייך מצוה שאם מצא חרוש אין צריך לחרוש ויכול לזרוע באותה חרישה שעורים לתנופת העומר כנ"ל ושוב מצאתי בפ"ק דמכות דמפ' לה רבא הכי בהדיא וה"ג התם אמר רבא קצירה דומיא דחרישה מה חרישה מצא חרוש אינו חורש אף קצירה נמי מצא קצור אינו קוצר והכא מצוה לקצור ולהביא ע"כ ופירש"י ז"ל מה חריש בכל מקום מצא חרוש אין מצוה לחרוש אף קציר בהכי עסקינן שאם מצא קצור אין מצוה לקצור יצא קציר העומר שאפילו מצא קציר מצוה לקציר ע"כ ולר' ישמעאל לא נפקא לן איסור דל' יום דערב שביעית אלא מהלכה דכיון דילדה שריא מכלל דזקנה אסירא והיינו בזמן המקדש וכדלעיל: