פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית א:א:ב
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 1:1:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 1:1:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →ששת ימים תעבוד. בפרשת תשא כתיב משמע פשטיה דהאי קרא דבשבת בראשית קאי וימים כמשמעו כי ההוא דעשרת הדברות דהתם כל מלאכה קא מזהר דכתיב ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה וגו':
וכתיב בחריש ובקציר תשבות. כלומר סיפיה דקרא היכי כתיב בחריש ובקציר וכי אינו אסור בשבת אלא חריש וקציר בלבד:
ואם לענין שבתות השנים. ופירוש ששת ימים שש שנים קאמר כמו (יום או יומים) [ימים או עשור]: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך וגו': כלומר וסמיך ליה ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגו' ואכולהו מלאכות של עבודת קרקע ואילן קא מזהר כדאיתא בת"כ והיכי לא קאמר הכא אלא חריש וקציר וכ"ת הא ניחא למ"ד חורש בשביעית לוקה אלא למ"ד לא לקי הא אצטריך קרא דבחריש וכו' הא ליתא דאיהו גופיה מודי דאיכא איסור עשה בכלהו מלאכות דעבודת הארץ כדאיתא בפרק כלאי הכרם ובהאי קרא ליכא אלא עשה כדכתיב בחריש ובקציר תשבות:
לתוספת שביעית. ל' יום לפני ר"ה:
לאיסור שני פרקים. כלומר וטעם למשנתנו היינו משום סייג והוצרכו חכמים להקדים ולאסור אלו השני פרקים אחר העצרת לאילן ואחר הפסח לשדה הלבן דמדאורייתא לתוספת שביעית בין לאילן בין לתבואה וירק ל' יום לפני ר"ה סגי ומתני' וברייתא דדריש קרא לתוספת שביעית ר' עקיבא היא כדתניא וכו':
חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעית. וה"ק קרא ששת ימים תעבוד כמו שהתרתי לך פעם אחרת ויש לך ימים של חול דבחריש תשבות כגון חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית כגון בהנהו ל' יום שלפני ר"ה דמהניא ההיא חרישה לשביעית תשבות:
שחצירו אסור. והיינו כשנכנס בשביעית משום לקיטתו נתקדש ונאסר מדכתיב ולא נאסוף ובפרק הפיגם יתבאר דהיינו גבי ירק וספיחים דתבואה הנכנסים לשביעית דנמסר לו למשה בסיני דבתר לקיטה אזלינן בהו ואסורים באכילה לר' עקיבא דאילו גבי אילן מודו דבתר שליש אזלי ביה וכי גדלו שליש היינו איסורייהו דאית בהו קדושת שביעית דאסורין בסחורה ומלוגמא [ולרבנן אף בספיחים דתבואה נמי איסורייהו כפירות האילן אבל איסור אכילה ליכא:
קציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. כלומר גידולין דשביעית דהתבואה והקטנית שגדלו בשביעית אע"ג דקצרוה בשדה של גוי בשמינית לר"ע אסורים באכילה מיד ואפי' קודם הביעור ולרבנן קדשי ואסורים בסחורה ואפילו קודם זמן ביעורן דבהגעת זמן ביעורן לכו"ע אסירי ואפילו באכילה דהיינו התבואה בכ"ג במרחשון והיין בפסח ושמן בעצרת כמו שנפרש פ' הפוגם ומצאנו שם קציר לגידולין ואפילו גבי אילן דכתיב מריח מים יפריח ונעשה קציר כמו נטע תשלח קצירי' עד ים והיינו גידולין וכמו שפירשתי:
שחרישו אסור. דחרישו גרם גידולו שגדל בשביעית ולאו למימרא דגידולין שחרשן אסירי ולא חרשן לא אסירי דהא תניא בפרק ר"ע דכל שיש לו עיקר יש לו שביעית והיינו כל הנשרש בארץ אלא דבר הכתוב בהווה ורש"י ז"ל פי' בפ"ק דר"ה ובפ"ק דמ"ק קציר של תבואה הגדילה בשביעית כגון ספיחיה א"נ שעבר וחרש בשביעית אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית שחייבת בביעור ואין עושין בה סחורה ע"כ ויפה כתב דתשבות מקציר קאמר לרבנן דסברי דאין בספיחים כי אם סחורה ולעשות בהם ביעור בזמנו כאילו קצרת אותם בשביעית גופה אבל הכא אליבא דר"ע קיימינן ולר"ע תשבות מאכילה ממש קא דריש ובשביעית גופה והתוס' הקשו פ"ק דר"ה דהא האי תנא ר"ע הוא כדאמר הכא ובפ"ק דר"ה ור"ע ס"ל בפ' מקום שנהגו ובת"כ דספיחי שביעית אסורין מן התורה באכילה בשביעית גופה מדכתיב הן לא נזרע וכו' וכמו שאנו עתידים לכתוב בפ' כלל גדול רבא בס"ד וא"כ תרי קראי למה לי ותירצו דהו"א אי לא כתב אלא הן לא נזרע וכו' היינו היכא דנלקטין בשביעית גופה קמ"ל תשבות דקציר דמשמע גידולין לאסרן באכילה אף כשנלקטו במוצאי שביעית ואי אשמעינן תשבות דקציר ותו לא לא הייתי אוסרן באכילה אלא בסחורה קמ"ל הן לא נזרע וכו' לאסרן אף באכילה דהא אקושיית וכי תאמרו מה נאכל קאי ע"כ. והא דתנן לקמן בפ' ג' ארצות דר' התיר ליקח ירק מיד ומפ' התם דאפילו בדבר שאין זרעו כלה שרי היינו משום דהוא אזיל לטעמיה דס"ל בטלה קדושת הארץ ולא מיירי הכא אלא כי איתא לקדושת הארץ ועוד מצינן למימרא דס"ל לר' כר"ג בריה דס"ל כר' ישמעאל דלא אתי בחריש ובקציר אלא למידרש יצא קציר העומר אבל בשביעית ליכא תוספת ביציאתה כלל דומיא דשבת בראשית ואפילו בתחלתה ליכא אלא מטעם הילכתא וכדלקמן: