פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ז:ג:א

זכרים. עולות. וכולן כליל משום דחיישינן שמא מירושלים יצאה ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הן ואיכא לספוקי בכל זבחים שראויין להקרבה הלכך זכר דחזי לעולה מספיקא אזיל לעולה ובגמ' מפרש אמאי דהא זכר חזי לזבחי שלמים:

נקבות זבחי שלמים. דאילו בעולה ליכא לספוקי דאין בהמה נקבה בעולה:

הראויין לפסח. זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים:

פסח. מותר פסח ונאכל ליום ולילה כדאמרינן פ' מצרפין:

קודם לרגל שלשים יום. כלומר והני מילי כשנמצאת בתוך ל' יום דקודם הרגל שאז דורשין בהלכות פסח אדם מפריש את פסחו ורבנן סברי דגם בזמן הרגל מתנדבין נמי עולות וה"נ איכא למיחש לעולות:

ממשכנין את מוצאיה. להביא נסכים שלה דכיון דזכה בה דידיה מקריא ומחייב:

וזה אחד מהן. זה שאמרנו שהתקינו ב"ד שיהיו נסכיה קרבין משל צבור אחת מהתקנות והדר מני לאינך ששה ואלו הן ז' תקנות א' המוצא בהמה שיהיו מביאין נסכיה ב' גוי ששלח עולתו ג' גר שמת ד' כהן גדול שמת ה' על המלח ועל העצים ו' ועל אפר פרה ז' ועל קינין ור' יוסי נמי מודי לז' תקנות אלא ת"ק סבר משל צבור ולר"י על המספק וכן דעת הראב"ד ז"ל:

וגוי ששלח. כלומר וכן גוי דגוי משלח קרבנותיו כדאמרינן פ"ק דחולין איש איש לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות וכו' ומקריב נסכים הגוי עמה כדפרשינן פ"ק:

שלח עמה נסכים. דמי נסכים דלא קרבי אלא מיוחנן ואחיה שעושין אותן על טהרת הקדש כדאיתא פי"ג שופרות דאילו שלחינהו גוי טמאים דגוי לא מהימן אטומאה וטהרה:

גר שמת. להכי נקט גר משום דאין לו יורשין דאי הוי ישראל הוו מקרבי יורשין נסכיו:

יש לו נסכים קרבים משלו. אם יש נסכים שלא זכו בהן עדיין שום אדם ובאו לידי ב"ד מוציאין אותן לנסכים כנ"ל והתוספות פירשו במנחות כגון שהפריש הדמים בחייו ואקדשינהו בחייו:

כה"ג שמת. והקריב חצי העשרון בשחרית ולא הקריב החצי השני בערבית:

ולא מנו וכו'. באותו היום שמת דאילו מינו הא תנן בפ' התכלת דהכהן האחר מביא לאותו היום עשרון שלם וחוצהו מקריב מחצה ומחצה אבד נמצא שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין והכא משום דלא מינו קרב משל צבור ובגמ' מפרש לה:

משל יורשים. בגמרא יליף מקרא טעמא דר' יהודה:

ושלימה היתה קריבה. עשרון שלם בבוקר ועשרון שלם נמי בין הערבים וסתמא הוי לר' יהודה משל יורשין ויליף לה מקרא ולר"ש משל צבור ויליף לה דכתיב חק עולם משל עולם וכן פרש"י ז"ל במנחות:

ועל המלח. מפרש בפ' הקומץ רבא כגון למלוח עורות העולות ולמלוח אכילת כהנים כלומר אכילה המגעת לחלקם כגון חזה ושוק חטאות ואשמות שהיחיד מביא והן אוכלין:

ועל העצים. של לשכה ששורפין מהן במדורת בית המוקד פ"ק במס' תמיד עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה:

נאותים. ונהנין ממלח צבור למלוח חולין הנאכלין בעזרה כדתניא בתו"כ והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו שיאכלו עמה חולין ותרומה כשהיא מעוטה כדי שיהיו נאכלין על השובע אין נאותין ממנו:

שלא יהיו מועלין באפרה. הנהנה מאפרה לא יתחייב מעילה ובגמ' מפרש לה:

ועל קינין הפסולות וכו'. המחוייבי קינין מביאין מעות ונותנין בשופר וב"ד לוקחין המעות וקונין בהן קינין והבעלים הולכין להן וסומכין על ב"ד שיקריבו עליהן ואם נמצאו פסולין תנאי ב"ד הוא שיקחו אחרים מדמי הלשכה:

המספק את הקינין. דכיון דמרויח במעות הקדש דנותן לו הגזבר לכל השנה יקבל עליו אותו האחריות כדתנן גבי נסכים התליעה סלת התליעה לו ובגמ' מוסיף דלר' יוסי אחריות אובדות נמי וכגון דפרחו הקינין מקבל עליה: