פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ז:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 7:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 7:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →לעולם מעשר. בין בשעת הרגל בין שלא בשעת הרגל כן פירש רש"י ז"ל:
מעשר. שרוב בשר הנאכל בירושלים דמי מעשר לפי שאין אדם שוהה בירושלים עד שיאכל כל מעשר שני שלו ונותן מעות המעשר הנותרים לעניי העיר או לאוהביו יושבי העיר ורוב הוצאת מעשר לוקחין בהן בהמות לשלמים כדגמר שם שם מעשר משלמים במס' מנחות והקשו בתוספות בפרק אלו מציאות וליחוש דמן המוכרים נפלו וכבר נתחללו קדושת המעות על הבהמה וי"ל דאזלינן בתר לוקחין דהוו רובא דמוכר אחד מוכר לכמה בני אדם ועוד דמוקמינן להו אחזקתייהו דהיו מעשר:
ובהר הבית לעולם חולין. ואפילו בשעת הרגל פירש רש"י ואע"ג שרוב מעות שבעיר מעשר שעולי רגלים מביאין מעות מעשרותיהן לאכלן בעיר לא שבקינן רובא דשתא ואזלינן בתר רגל אלא אמרינן מלפני הרגל נפלו כאן וחולין הן והקשו בתוספות והא תנן לא יכנס אדם בהר הבית במעות הצרורין לו בסדינו א"כ מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאין ללשכה בניסן וי"ל דאין אסור ליכנס אלא במעות צרורין לו בסדינו דנראה שנושא אותן לסחורה וגבאי הוא ובענין זה אפילו של הקדש אסור אבל בכיס שתחת בגדיו אפילו של חולין מותר ליכנס ובגמרא פריך וליחוש שמא נפלו מן הגזבר כשהוציא שקלי הלשכה לקנות קרבנות ומשני לה:
בשאר ימות השנה חולין. דרוב מעות שבעיר חולין:
ובשעת הרגל הכל מעשר. שרוב מעות העיר מעשר בזמן הרגל כדפרישנא ומפרש טעמא בגמרא דילן פרק אלו מציאות הואיל ושוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום ואם נפלו שם לפני הרגל כבר מצאום מכבדי השווקים ובתר בתרא אזלינן כדאמרינן התם והר הבית אין צריך להתכבד בכל יום שאין טיט ועפר נקלט שם מתוך שהוא משופע ועוד שאין אדם נכנס שם במנעליו, ובאבק שעל רגליו לפיכך אין אבק מצוי שם:
אברים עולות. דכיון שמנותחין כדרך שמנתחין העולה דתנינן לה במס' תמיד ותניא בתו"כ ובפ"ק דחולין אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים בידוע שהן עולות:
וחתיכות חטאות. דאין אוכלין בעזרה אלא חטאות ואשמות והיינו למי שעבר ואכלן דאי אכיל אותן ליום ולילה דלית בהו משום נותר:
זבחי שלמים. דרוב בשר הנאכל בירושלים זבחי שלמים:
תעובר צורתן. לא ישרפו הבשר בעודו במראיתו שהוא בזיון קדשים אלא יניחוהו עד שתפסד צורתו דהייני עיבור צורת מראית הבשר בלינת לילה א' וכיון שלן בלילה הוי נותר וטעון שריפה ובגמ' מפרש לה וכתב הרא"ש ז"ל דשלמים עיבור צורתן עד יום הג' דבהכי הוי נותר:
אברים נבילות. שכן דרך לחתכה לאיברים ולהשליכה לאשפה:
וחתיכות מותרות. דודאי לאכילה קיימי ולקדרה ובגמ' מפרש נבלה דקתני למאי אי ללקות אי לאכילה ומותרות דתנן אי לענין אכילה או לענין דלא לקי אי אכיל לה: