פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ד:ד:ו
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 4:4:6 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:6) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →כן בעלי מומין קדושת מזבח וכו'. לעולם מהכא לא תידוק דתמימין יצאו לחולין ולעצמו אלא דוקא להקריבן ע"ג המזבח ודקשיא לך היכי חייל עלייהו קדושת מזבח היינו לגיזה ועבודה דקדשי בדק הבית שרו בגיזה ועבודה מן התורה והשתא דאקדשניהו למזבח תפיס מאי דשייר בקדשי בדק הבית והאי דנקט בעלי מומין משום דסתם קדשי בדק הבית הוו בעלי מומין דאילו תמימים אסור להקדישן דאיכא עשה וכן כתב הגאון כן בעלי מומין דאינון קדשי בדק הבית וכו' וכי אמרינן דקדשי בדק הבית שהתפיסן לקדשי מזבח לא עשה ולא כלום היינו להפקיע גופן מבדק הבית וכי פדאן ונתן דמיהן לבדק הבית תפיס קדושת מזבח בגופייהו ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א דהלכות מעילה דקדשי בדק הבית מותרין בגיזה ועבודה מן התורה ובפ"ה דהלכות ערכין כתב דקדשי בדק הבית נפדין תמימין:
תני הפריש נקבה לעולתו וכו'. מייתי לה הכא משום דאמרינן לקמן ר"ש ור' יהושע אמרו דבר אחד:
לעולתו לפסחו ולאשמו. הני כולהו בעינן זכר:
עושה תמורה. דס"ל דנחת עלייהו קדושת הגוף דהא אקדשינהו ואם המיר בהם תמורתן קריבה עולה ולא הוכשרו לפדיון אלא במום וירעו עד שיסתאבו ואם מתו יקברו ולקמן מפרש טעמא דהאי תנא:
לעולתו עושה תמורה. מפרש לקמיה משום דשייך שם עולה בנקבה גבי עולת העוף ולא שייך האי טעמא בפסח ואשם:
אינה עושה תמורה. דלא נחתא עליה קדושת הגוף כיון דגופה לא חזי לאותו שם:
נקבה בעוף כשרה. כדאמרינן בפ"ק דחולין ובתו"כ תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף:
טעמא דר"ש. ואליבא דר"ש בן יהודה דאפילו בעולה נמי אינה עושה תמורה וכ"ש בפסח ואשם דאינה עושה תמורה:
אם מינו חלוק עליו. כגון היה חייב בן שנה כמו גבי מצורע ונזיר דכתיב בהו כבש לאשם והביא בן שתים יצא דהא חזי לקרבן אשם אבל הביא בן שלש לא יצא ואפילו היה חייב בן שנתיים כגון אשם גזילות ואשם מעילות נמי לא יצא דזקן הוא ופסול לקרבן:
כ"ש מין שאינו מינו. דבעינן זכר באשם ופסח וזו היא נקבה ובגמרא דילן איתא דר"ש ס"ל דבן שנה והביא שנתיים או בן שתים והביא בן שנה אינן קדושין כל עיקר וכי קאמר הכא ר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו:
ר"ש. אליבא דר' שמעון בן יהודה:
דר' יהושע אמר נקבה לעולה לא קדשה. דהא איהו ס"ל דאקדשינהו לעולה לר' יוחנן וקאמר תמכר בלא מום:
כן אמר ר"ש. אליבא דר"ש בן יהודה:
לא קדשה. ומש"ה אינה עושה תמורה דאינן קדושין אלא קדושת דמים ותנן בקדושת דמים דהיינו קדשי בדק הבית אינן עושין תמורה:
אין תימר קדשה קדושת הגוף. לדברי ר' יהושע מפרש דאי ס"ל לר' יהושע קדוש קדושת הגוף ירעו הול"ל כדפרישנא והכי איתא בגמרא דילן דר' יהושע אית ליה דר"ש אליבא דר"ש בן יהודה:
ה"ג א"ר אין אני רואה. וסיפא דברייתא דלעיל היא:
שהקדש פסח בא שלמים. דמותר פסח קרב שלמים כדאיתא בפרק מצרפין ואע"ג דאמרינן התם דשלמים דפסח דוקא זכר וילפינן לה ממיעוטא דקרא שאני הכא משום חומרא דקדשים כיון דשם שלמים מהנו בעלמא לנקבה גבי פסח שייך קדושת הגוף בנקבה ועושה תמורה:
ולא אראה את דברי ר"ש. קושיא היא דכי היכי דקאמר אין אני רואה דברי ר"ש בפסח משום טעמא דפסח קרב שלמים ה"נ לימא גבי אשם אין אני רואה דבריו לפי שהקדש אשם בא עולה דמותר אשם קרב עולה כדתנן לקמן פי"ג שופרות ודמי להקדיש נקבה ובגמרא דילן נמי פ' ואלו קדשים הכי פריך ולימא אין אני רואה דברי ר"ש באשם וכו':
א"ר אבין אם הקדש פסח בא שלמים וכו'. אי אמרינן דמקדיש נקבה לפסחו דקדוש קדושת הגוף ועושה תמורה שכן מותרו הוא עצמו קרב שלמים כדתנן לעיל פ' מצרפין שאם אבד פסחו והקריב אחר ואח"כ נמצא הוא עצמו קרב שלמים אבל גבי אשם תנן פרק ואלו קדשים אשם שכיפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה וכיון דקיל דלא אשכחן דאיהו גופיה קרב מש"ה ראה רבי דבריו של ר"ש באשם:
מהו כדון. מעתה מ"ט דת"ק גבי אשם דבשלמא גבי עולה עושה תמורה משום טעמיה דר"ש דגבי עולת העוף אשכחן נקבה וגבי פסח משום טעמא דר' דמותר פסח קרב שלמים הוא גופיה אלא גבי אשם מאי טעמיה:
ההן אמר הקדש דמים קדוש. כיון דאשכחן דמפריש נקבה לאשם דמדמיה אתי אשם כדתנן התם המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביאו בדמיה אשם וכיון דקדישא קדושת דמים ומקריב אשם מדמיה הואיל ונחית עלה קדושת דמים נחית עלה קדושת הגוף נמי ועושה תמורה:
ההן אמר הקדש גוף קדוש. ר' סבר הקדש גוף הוא דקדוש דוקא ועושה תמורה אבל הקדש דמים אינה עושה תמורה והיינו טעמא דאשם וטעמא דפסח היינו משום דגופיה אתי שלמים וכן עולה נמי אשכחן דגופיה קדשה בשום מקום ונחתא עליה קדושת הגוף לעשות תמורה: