פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ב:ד:א
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 2:4:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 2:4:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →מותר שקלים חולין. כדאמרינן לעיל לר' יוסא דיקא במכנס לפרוטרוט לב"ה ולר' חזקיה ולר' ביבא אפילו לב"ש ובכנסן מודו וכדלעיל:
מותר עשירית האיפה חולין. בגמ' מפרש דהיינו דהדיוט כגון דפרשת שמיעת הקול וכיוצא בו ומש"ה המותר חולין ובפ' הרי עלי עשרון הכי נמי מיפרשא ובעשירית האיפה דכה"ג פליגי אימוראי בגמרא:
מותר קיני זבין וכו'. בכולהו הני קינין יש חטאת ועולה ובמותר מותר חטאת איכא הלכך מותרן נדבה כמדרש יהוידע:
וחטאות ואשמות. בתו"כ יליף לה בפרשת שמיעת הקול מדכתיב התם והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה לחטאת ותניא התם נאמר כאן אשמו ונאמר להלן אשמו מה אשמו האמור להלן מותרו נדבה אף אשמו האמור כאן מותרו נדבה ופירש הראב"ד ז"ל נאמר להלן באשם מעילות אשמו מה להלן מותרו נדבה דילפינן מאשם תלוי דכתיב ביה לאשם אל הכהן וכתיב אשם אשם לה' ודרשינן ביה כל שבא משום אשמה מותרו עולת נדבה בשר לשם ועור לכהן נמצאו שני כתובים קיימין אשם לה' ואשם לכהן וילפינן חטאת מאשם בגז"ש דאשמו אשמו: ואשמות. בפרשת אשם תלוי כתיבא דרשא דיהוידע הכהן כדתנן לקמן פי"ג שופרות ובג' משמע דמותר אשם קרב עולת נדבה ומן האילים בלבד:
זה הכלל. בתו"כ בפרשת שמיעת הקול משמע דאתא לרבויי מותר אשמו של מצורע וכדר' שמואל בר נחמני דאמר מצורע חוטא הוא והכי אמרינן בפ' הרי עלי עשרון דהא דתנן פי"ג שופרות ששה לנדבה חדא מינייהו כנגד אשמו של מצורע דמותרו לנדבה וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ב דה' שקלים והכי איתא בתוספתא ולמטה היא כתובה:
מותר עולה לעולה. הפריש מעות לעולתו והותירו ישמרם והוויין עולה לו מה שאין כן גבי נדבה דאינה עולה לו וכן מותר מנחה של נדבה ישמרם עד הבאת מנחה אחרת וכל הני מיירי כגון דאמר אלו למנחתו או לעולתו אבל אמר אביא מהן מותרן חולין ולעיל נמי מוקי לה תלמודא באמר אלו לר' ביבא ור' חזקיה דקי"ל כוותייהו ולהכי תני להו בהדי קיני זבין וחטאות לומר דדמי להדדי דכי היכי דחטאות ואשמות רק דוקא דקאמר אלו כדאמרינן לעיל ה"נ הני דסיפא וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ה דפסולי המוקדשין ואין דעת הראב"ד ז"ל כן בהשגות ואין נראין דבריו:
מותר שלמים וכו'. ונקוט האי כללא בידך דבר הבא לנדבה לאותו דבר עצמו ודבר הבא לחובה לעולת נדבה חוץ מפסח כדתנן במתני' מותר פסח לשלמים בין הפריש מעות ונותר מהן בין הפריש פסח ואבד והקריב אחר תחתיו ואח"כ נמצא קרב שלמים והיינו דוקא דטעון תנופה וחזה ושוק ניתן לכהנים אבל לגבי זמנן הוו כפסח וזמנן ליום ולילה והכי איתא בפסחים פרק האשה ובתוספתא דזבחים פ"ח ובתו"כ והוא הדין נמי אם נתערבו שלמים בפסח דזמנן ליום ולילה וחזה ושוק ניתן לכהנים והכי איתא התם ובגמרא מפרש דדוקא בן שנה וזכר ומן הצאן דבכל הני דמי לפסח:
מותר נזירים לנזירים. גבו מעות לקרבנות נזירים כההוא עובדא דשמעון בן שטח:
מותר נזיר לנדבה. כגון דאמר לנזיר זה הוי ובגמרא מפרש דהלכתא גמירי לה והאי מותר דתנן דהוי נדבה היינו מותר הקרבנות דאלו מותר הלחם בגמ' אמרינן דירקב ובגמ' מפרש אי בשקרב חטאתו לבסוף או אפילו שלמים לבסוף: