פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ב:ב:ג
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 2:2:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 2:2:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →מהו נהנה. דהא מתניתין סתמא מיתנייא ואפילו יהיב שקלו לבסוף ומאי הנאה איכא:
א"ר מני וכו'. ומשני כיון דחזו ב"ד דשקל בשעת התרומה לא שקלי מיניה משכונא בההיא שעתא ואיכא הנאת פרוטה דיהיב אינש פרוטה דלא שקלי מיניה גלימיה במשכון משום הכי מעל ברישא ובסיפא והא דתנן בתרווייהו אם נתרמה התרומה מעל ואע"ג דטעמא הוא משום משכון ומכ"ה באדר הו"ל למיתני דמעל היינו טעמא משום דהאי גברא מסויים כמו של בית ר"ג וכדאוקימנא ומיניה לא שקלי גזברין שקל כדתנן נכנס ונותן שקלו בין אצבעותיו אלמא גזברין ברשותיה מנחי ליה ועד זמן שנתרמה התרומה לא נפיק מרשותיה ולהכי לא מעל עד ההיא שעתא דלא מיתהני לגבי משכון עד ההיא שעתא אבל באיניש דעלמא מודי מתני' דמכי מסריה לגזבר מעל דהא נפיק ביה השתא כדתניא במעילה ושקל שקלו כיון שהביא מעל דפלוגתא דר"י ור"ש היינו גבי חטאת ואשם וכן פירש רש"י ז"ל דקא סבר ר"ש דמאן דמיחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוציא מקדש לקדש כיון שהביאו לעזרה יצא ידי אחריותו ומעל ור' יהודה סבר לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרק הדם וכיון שיצא בו ידי חובתו כמו שהוציאו לחולין דמי ע"כ אלמא דטעמו דר"י משום יציאת ידי חובתו הוא וא"כ לענין שקל מודי ר' יהודה לר"ש דבנתינתו לגזבר סגי דאפילו ר' יוחנן לא מחייב לו אלא עד מסירתו לגזבר ותו לא והכא גבי מסויים של ר"ג לא נפיק מרשותו אלא משנתרמה התרומה הוא דזכו ביה ללשכה אבל אינו מוסרו לגזבר כלל ומש"ה באותה ברייתא דתניא ושקל שקלי דמיירי בהדיוט לא בעינן בה נתרמה התרומה דבנתינתו לגזבר של מקדש סגי דהא נפיק ביה ידי חובתו וכמי שהוציאו לחולין דמי וכמו שפירש רש"י ז"ל מאור הגולה והך אוקימתא לרישא ולסיפא היא דדמיין להדדי וכמו שאפרש לקמן ומש"ה תני אם נתרמה התרומה ולא תני עד שנתרמה וכו' משום דהוה משמע דמקמי הכי כבר שקלו והוציאו מרשותו ואפ"ה לא מעל עד שנתרמה ומש"ה תני אם נתרמה לומר לך מיד כשנתרמה דמתני' לא שכיחי ליה חיובא להאי מסויים מיתניא והיותר מאוחר הוא זה אבל בהדיוט שאינו מסויים כשהביאי לגזבר מיד מעל דהא נפיק בהכי ידי חובתו ובהגיע כ"ה באדר דהתחילו למשכן ולא משכנוהו מעל דהא שני מקדש לקדש ונהנה וקשיא לי דהני תרתי בבי חדא היא ודמיא להדדי דהא כי הפריש שקלו ראובן קדיש מיד כדאמרינן לעיל הפריש שקלו ואבד ואמר ריש לקיש הקדש ברשות גבוה הוא ותנן נמי לקמן מותר שקלים חולין הא שקלים עצמן קדש וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו דה' מעילה הפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חברו מעל וא"כ כי שקלו שמעון לעצמו גוזל מן ההקדש הוא והיינו סיפא וא"כ תרי בבי למאי איצטרכו ונראה בעיני דצריכי דאי תני שוקל שקלו של חברו ושקלו ע"י עצמו הו"א בההיא מעל כי נתרמה משום דשולח יד בהקדש חברו הוא אבל סיפא הקדש דידיה הוא ואין כאן שולח יד לא ועוד אי סברי ב"ד דלא שקל חברו שקלי מיניה משכונא משום הכי מעל דמזיק לחבריה טפי אבל גבי מעות הקדש אע"ג דנהנה כיון דלא מזיק לאחריני אימא לא ואי תני שוקל מעות הקדש הו"א בההיא משום דמוקדש ועומד לקדושה אחריתי וקא משנה מקדושה לקדושה אבל שקלו של חברו דלקדושה דיהביה ראובן יהביה נמי האי גברא וחדא קדושה היא אימא לא צריכא כך נראה לי פירוש שמועה זו לע"ד והראב"ד ז"ל בפירוש לתו"כ נמי היה גורס נתקרבה וכו' בסיפא ולא ברישא ופירש דהא דאמרינן בגמרא אנן תנינן נתרמה התרומה ותני דבי רבי נתקרבה הבהמה ארישא דמתני' דוקא קאי וכי פריך מה נהנה אמתניתין בלחוד פריך דתני נתרמה דס"ל לרב ז"ל דפליגי מתניתין וברייתא דתני דבי רבי סבר דלא מעל עד שיהא לו נחת רוח לבעלים דהיינו כשקרבה הבהמה דוקא ומאן דתני נתרמה מעל טעמא משום משכון ומשום הכי קשיא לרב ז"ל מתני' מינה יבה שכתב קשיא לי לתנא דידן מ"ש רישא ומ"ש סיפא כיון דרישא חשיב ליה כנהנה מן ההקדש משום דלא משכנוהו ומש"ה כיון שנתרמה התרומה מיד מעל א"כ סיפא נמי אמאי בעינן קרבה הבהמה ומתחזי לי פירוקא דהאי קושיא דהיינו טעמא דבעינן קרבה הבהמה משום דבגזבר עסקינן שכל הקדשות תחת ידו ואם נטל שקלו ממעות בדק הבית ושקלו לתרומת המזבח לא נהנה כלום עד שתתקרב הבהמה וא"ת כבר נהנה שהרי הציל עצמו ממשכון הרי כבר שנינו אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום וכ"ש הגזברין שבידן הגבוי והמשכון והכל אבל רישא בישראל עסקינן שניתנו למשכון וכיון שהציל עצמו בהקדש שלא משכנו אותו כמי שנהנה דמי ע"כ דבריו וכמה הן רחוקין ודחוקין ועוד שעושה גמרא מעצמו ועוד מתניתין דקרבה הבהמה בעצלין מוקי לה ובשיעור דנתרמה התרומה לא מתחייבי ובגמ' אמרינן דהיינו שיעורא דנתרמה אלא משום דכהנים זריזין הן תני לה ואף הרמב"ם ז"ל בפסקיו לא דקדק שכתב בה' שקלים פ"ג הנותן חצי שקל לחברו להוליכו לגזבר לשקול אותו על ידו והלך ושקלו ע"י עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון ההקדש ונהנה בשקל הזה ואם לא נתרמה התרומה לא מעל וכו' ע"כ מה שכתב תנאי דאם נתרמה התרומה היינו במסויים של בית ר"ג אבל להדיוט מכי מסר לגזבר ובהגיע כ"ה דאדר מעל דהא נהנה דלא משכנוהו עוד כתב הנותן מחצית השקל מן ההקדש ונתרמה התרומה כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה וכו' והאי נסתפקו ממנה הוא נתקרבה דקתני ובואו ונצווח עליו דלא קתני לה אלא משום זריזות ועוד דבמסויים הוא דתנינן הכי דבהדיוט במסירה לגזבר מיחייב וכר' יוחנן: