פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ב:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 2:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 2:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →ה"ג וכן נמצא בספר ישן הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו ושקלו ע"י עצמו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שקלו מן מעות הקדש אם נתרמה התרומה מעל ולא גרסינן בהך גמרא דבני מערבא כגירסת הספרים דגרסי בסיפא וקרבה הבהמה ואין לתמוה במה שכתוב בסדר המשנה שלנו וקרבה הבהמה ולא כן בירושלמי דהא בברכות פ"ק גרסי בני מערבא הקטרת חלבים ואברים ואכילת פסחים מצותן וכו' וגרסינן עלה בגמרא אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים ובספרים שלנו אינו במשנה ובגמרא דילן גרסינן ואילו אכילת פסחים לא קתני ובריש פרק הזהב נמי גרסי אינהו הכסף קונה את הזהב ואילו בגמרא דילן גריס הזהב קונה את הכסף והגירסא האחרת שנקרא בילדותו וכן נמי לעיל גירסת בני מערבא השוקל על ידו של חברו חייב ב' קלבונות ובמשניות שלנו אינו כן אלא חייב קלבון אחד ר' מאיר אומר ב' קלבונות והכי נמי גירסת ספרינו היא גירסת תנא ברא דאמרינן בגמרא תני דבי רבי נתקרבה הבהמה ותקנוה בלשון המשנה בני בבל אבל לעולם בין גירסא דבני מערבי בין גירסא דילן אתרי בבי שייכא ומאן דגריס בסיפא וקרבה הבהמה אית ליה למגרס נמי הכי ברישא והיינו תנא דבי רבי וכן מצאתי גירסא דגריס הכי בתרווייהו קרבה הבהמה אי נמי תנא סיפא לגלויי רישא וה"פ דמתני' לשקול על ידו בשבילו ושקלו לעצמו ובג' פריך דכי שקיל ע"י עצמו מאי הוי דהא כי יהיב להו לגזברים סתמא יהיב להו ולא קאמר להו בשבילי אני נותן דאין לך אדם שפורע שקלו שיאמר בשבילי אני נותן וכיון דהך שקלשל חברו הוא אע"ג דיהיביה אדעתא דנפשיה כיון דסתמא יהיב ליה שקל בחזקת בעליו הוא דלגבי הקדש דברים שבלב אינם דברים ומשני לה כגון דהאי גברא איניש מסויים של בית ר"ג היה כדמפרש בגמרא:
אם נתרמה התרומה מעל. אם כששקלו זה ע"י עצמו נתרמה התרומה זה מעל מיד ואע"ג דהדר שלם שקלו דהא שני מהקדש שחברו חייב להקדש שחייב הוא ובגמ' מפרש אמאי לא מעל קודם שנתרמה:
אם נתרמה התרומה מעל. ואע"ג דהדר שלם שקלו ובגמ' מפרש לה והרא"ש ז"ל גריס בסיפא ונתקרבה הבהמה ולא היה בספרו כתוב ברישא ופירש דקאי ארישא נמי והיינו טעמא שאע"פ שנהנה כבר אינו מועל עד שנעשה כל מצות הקדש דהיינו שנתקרבה הבהמה ותניא פרק הנהנה במס' מעילה מנין מקדש לקדש כגון לקח קיני זבין וכו' שקל שקלו והביא חטאתו ואשמו ממעות הקדש כיון שהביא מעל דברי ר"ש ר' יהודה אומר עד שיזרוק את הדם ת"ל למעול מעל ריבה ותנא דהכא ר' יהודה היא וסבר ר' יהודה כיון דמקדש לקדש קא משני לא איתרבי למעילה אלא אחר שנעשה כל מצות הקדש שני אלו דבריו ז"ל ומה שכתב דקאי נמי ארישא יפה פירש דכולה חדא היא ותני סיפא לגלויי רישא כדפרישית אבל מה שכתב מתניתין דהכא ר' יהודה היא ולא ר"ש ונדמה בעיניו דמאן דתני נתקרבה וכו' קפידא קשה לי בגויה טובא חדא דהא כיון דנתרמה התרומה על כל שקל ושקל חלק כל ישראל יש ואין בשום שקל של שום אדם שום מרות בו דהא תורמין על כל ישראל כולן וא"כ מה לי קרבה הבהמה או לא קרבה והא בהקרבת הבהמה אין כאן תוספות ומגרעת להאי שקל של ראובן ששקלו שמעון ועוד מאן נימא לן דשקלו עלה למוסף ר"ח דילמא לא עלה ועוד אפילו ת"ל דעלה דכל ישראל הוא והחלק הנוגע לו הוא חלק אחד מאלפי רבבה ועוד דא"כ מאן דתנא נתקרבה הבהמה כר' יהודה ולא כר"ש ובגמ' אמרינן דמאן דתני נתקרבה ר"ש היא ועוד דלדעתו מאן דתני נתקרבה לענין דינא קפיד דבלאו הכי לא מעל ובגמרא אמרינן דלא תני ליה אלא משום דכהנים זריזין הן ועוד קשה דהא ריש לקיש קאמר לעיל דהקדש ברשות גבוה בכל מקום ותו לא מיחייב דהא נפיק ונשלמה מצותו ור' יוחנן נמי לא מחייב ליה אלא עד שימסרנו לגזבר ולדעתו ז"ל הא סתם לן תנא דלא נשלמה מצותו עד שיזרוק הדם כר' יהודה והו"ל בגמרא לאקשויי לתרווייהו לר' יוחנן ולר"ל מסתם מתניתין ועוד דהא ר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה וליכא למימר דהא דר' יוחנן איירי קודם שנתרמה והכא אחר שנתרמה איירינן דלדעתו ז"ל הא ידע קודם שנתרמה וקרבה ולדעתו אינו מועל אע"פ שנהנה כבר עד שיזרקו הדם ועוד למה להו בגמ' למימר משום משכון הא זרקו עליו דם ומעל לר' יהודה הלכך מן כל הלין לא סלק לן האי פירושא כלל ואין לנו לפרש אלא על דרך הגמרא:
יאכל כנגדן. כששקל שקלו מדמי מעשר שני יאכל כנגד אותן המעות בירושלים בקדושת מעשר שני דמע"ש לא ניתן אלא לאכילה כדאיתא התם, ומדמי שביעית כששקל שקל מדמי שביעית יאכל פירות כנגד אותן דמים בקדושת שביעית דשביעית נמי לא ניתנה אלא לאכילה הלכך יאכל כנגדן שלא יהא חוטא נשכר ויאכל אותן עד זמן הביעור כדאיתא בשביעית ובגמ' מפרש היכי חיילא קדושת שקל על קדושת שביעית או מע"ש: