פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז:ז:ה

ור' יוחנן אמר מכיון שעבר עלוו. גבי זית לעיל פ' גדיש ואפילו יכול לפשוט ידו וליטלו דפליג אדר' אושעיא:

שדרכו לבחון. כשבוצרים בעריס בוצרין מלמטה שהאשכולות הם כבדים ותלויין למטה ולפעמים נשארין שנים שלשה אשכולות למעלה שמתחזק איזה ענף ונדבק באילן אחר ונשאר האשכול למעלה ודרכו של בעל הבית לעלות על גבה אם יש אפילו שלא שכחה ועבר ממנה ומשום הכי בעינן שיפשוט ידו ולא יטלנו דדרכו של בוצר עריס לבחון אם יסתעף ויתאחז באילן אחר דלעולם הושם בסוף השריג שרביטין דקין וקורין להן בלע"ז טיזירא"ש:

ולא דמי לזית. שעולין על גבו לחבטו ומשעבר הימנו הוי שכחה:

ואפילו על ר' אושעיא לית היא פליגא. דאפילו לדידיה קשיא נמי מתני' הא דרוגלית דלא שייך בה דרכו לבחון כמו שכתבתי במשנתנו ואפ"ה הוי שכחה בעבר הימנה דשאני רוגלית דאי אפשר ליגע זו בזו דצריך ארבע אמות בין זו לזו כדי אורך המחרישה כדאיתא במס' כלאים הילכך לא מסייע גפן זו לזו וכל חדא וחדא הויא אילן יחידי הילכך משיעבור הימנה הוי שכחה ור' אושעיא לא קאמר אלא שבזית דאמרינן לעיל גבי פאה דכל הרוח חשיבא כאחר הילכך גבי שכחה נקל בהן קצת ופסק הר"מ ז"ל כר' יוחנן ל"ש רוגלית ולא שנא זית משעבר הימנו הוי שכחה וברייתא נמי מסייעא לזה ושאר כל האילנות משיפנה וילך לו:

אומן. שורה כמו ונותנין פאה מכל אומן ואומן הלכו בה ארבעה אומנין לשון שורה:

הדרן עלך פ' כל זית בס"ד