פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז:א:א

בשעתו. מפ' בגמ' בשעה שהיה חשוב והיינו כשבא אנדריינוס הרשע והחריב ארץ ישראל והשחית כל עץ טוב וכל עץ מאכל באותו זמן היה חשוב זית נטופה ואע"ג דלית ביה סאתים אבל לא בימי רבי שסידר המשנה:

אלא שפכני או בישני. חשיבי דוקא:

שופכני בישני. בגמ' מפ' להו ולקמן מפ' דמיירי בלא התחיל בו:

שנים שכחה. משיפנה וילך לו הוי שכחה כדאיתא בתוספתא:

שלשה אינן שכחה. סתם לנו תנא כב"ה ובסיפא מפ' דשאר זיתים אימת הוו שכחה כשאין בהם סאתים בפירותיהן והוא הדין בשאר כל האילנות כשעבר מהן כשאין בהן סאתים הוו שכחה אלא משום ר' יוסי הוא דנקט זיתים:

ר' יוסי אומר אין שכחה לזיתים. בגמ' מפ' טעמא דר' יוסי:

של שני מלבנים. בגמ' פליגי בה ר' יוחנן ור' אלעזר אי שני מלבנים קאי אזית שכוח דוקא או אשלשה שורות נמי דכל התשעה אילנות של שלש שורות כל אילן זית וזית מהן היה של שני מלבנים:

מלבנים. כבר פירשתי בריש פ' מלבנות דנקראין הערוגות כן לפי שהן מרובעים ופיסקי פיסקי ודרך אילני הזיתים בקצת מקומות שחלוק נופן לשני מלבנים דמחזי כשני אילנות כגון אותן של חליב וזה האילן במקום אחד ששמו נודיאן היו מצויין הזיתים להיות חלוקין נופן כן וקרוי זית של שני מלבנים והכא בגרסתנו שאנו שונים שנמצא עומד ה"פ שכח זית אחד של שני מלבנים שנמצא עומד בין שלש שורות דהיינו ט' אילנות ג' אילנות בכל שורה שהיי עשויין של שני מלבנים וזית השכוח אחד מהם שהיה חולק נופו לשנים כזה # *:

אינו שכחה. בגמ' מפ' טעמא: