פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו:ג:א

ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח וכו'. זאת המשנה נתקשה בה הראב"ד ז"ל כמו שכתוב בהשגותיו ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שהציעוה כהוגן והנני בא להציעה ולפרשה יפה בס"ד למען ירוץ הקורא בה ראיתי להרמב"ם ז"ל שסובר דטעמא דמתני' דקתני העומר שכנגדו מוכיח הוא טעם על הרישא דראשי שורות ומפ' לה בין במחובר בין בתלוש דהיינו בין כששכח קצת קמה מלקצור במחובר בין כששכח עומר תלוש כשהן מפנים אותן להוליכן לגדיש ולשניהן בעינן הוכחה דשני עומרין אצלו כדי שלא לעשותו שכחה וז"ל בפ"ה שנים שהתחילו לקצור באמצע שורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם שלפניהן שכחה מפני שכל אחד מהן זה שלפניו הוא לאחוריו של חבירו והעומר ששכחוהו לאחריהן במקום שהתחילו ממנו אינו שכחה מפני שהוא מעורב עם השורות שמן המזרח למערב והן מוכיחין עליו שאינו שכוח וכן השורות של עומרים שפינו אותן לגורן והתחילו שנים באמצע שורה ושכחו עומר באמצע בין אחוריהן אינו שכחה מפני שהוא באמצע שורה שמן מערב למזרח שעדיין לא התחילו בה והיא מוכחת עליו שאינו שכוח ע"כ ויפה כתב הרב ז"ל לפרש המתני' דראשי שורות בין בקמה בין בעומרין תלושין איירי דהכי איתא בהדיא בגמ' דראש שורה וסוף שורה שוין בה בין בקמה בין בעומרין תלושין אבל נראה מלשונו ז"ל דס"ל דהעומר שכנגדו מוכיח דקתני הוא טעם לראשי שורות דלא הוי שכחה וכן דעת הרא"ש ז"ל ואינו כן דלראש שורה ולסוף שורה מה צריך עומרים אחרים להוכיחו עמהם תיפוק ליה דראש שורה לא הוי שכחה דרחמנא אמר כי תקצור ושכחת ממקום שקצרת ושכחת להלן הוי שכחה ולא במקום שלא קצרת וסוף שורה נמי נפקא לן מדכתיב לא תשוב דמשמע דכבר עברו משם ולהלן והניחוהו כדמפ' ר' יונה בגמ' וכמו שכתבו הרב ז"ל בהלכותיו וז"ל יחיד שקצר ושכח לפניו ולאחריו שלאחריו שכחה ושלפניו אינו שכחה שנאמר לא תשוב לקחתו אינו שכחה עד שיעבור ממנו ויניחנו לאחוריו ע"כ ועוד אני חוכך בטעם שכתב הרב ז"ל מפני שכל אחד מהם זה שלפניו וכו' דמאן לימא לן דניזיל בתר זה של אחריו ניזיל בתר זה שלפניו וכיון דספיקא הוי המוציא מחבירו עליו הראיה ועוד דמתני' גופא יהיב טעמא דליכא בל תשוב למה צריך טעם אחר דעומר שכנגדו מוכיח ועוד כיון דטעמא דעומר שכנגדו מוכיח קאי אראשי שורות שכנגדן לשון רבים מיבעי ליה ועוד יש לשאול אמאי תנא ראשי שורות לשון רבים ולא תני ראש שורה כדאמרינן בגמ' ועוד היכן שנוי במנשתינו הכא דינא דסוף שורה דמיבעי לן בגמ' סוף שורה מנא לן ועוד ברייתא דאתיא לפרושי מפני שהוא נידון מזרח ומערב מאי קאמר וכי פליגא אדר' יונה ועוד מסוגיא דלקמן דהיה עוקר את המחרישה וכו' משמע דטעמא דאי לא אגידא כולה קצירה כאחת אלא באנפי נפשיה היא סגי ואפילו עבר משם ולהלן בדרך שורת קצירתו ואפילו אין שם אלא אחד או שנים וקצר השני ולא הראשון סגי והיינו טעמא דאי ליכא עקירת מחרישה א"כ ההפסקה כגון דאמת המים קטנה דנפסקת אין הפסקה ותימא דאגידא לקצירה דלעיל ולא חשיבא הפסקה וא"כ קצירה שלהלן לא חשיב ראש שורה והוי שכחה ואי איכא עקירת מחרישה אמרינן ראש שורה הוא ולא הוי שכחה ואע"ג דעבר משם ולהלן דרך שורת קצירתו וכדפרישית וכ"ש אם לא עבר דרך שם לקצור דפשיטא דלא הוי שכחה ולא בעי מזרח ומערב צפון ודרום דלא הוזכר שם כלל ועוד ראוי לדקדק במשנתינו כיון דמתני' ר' יהושע קתני לה דס"ל דבעומר שלא זכה בו והוא סמוך לגפה נחלקו ובעומר שנטלו להוליכו לעיר מודו אמאי אפסיק ביני ביני בדין ראשי שורות ועוד היכי בשנים קתני לפניהן שכחה וביחיד תנן שלפניו אינו שכחה. ונ"ל לפרש דמתני' מילי מילי קתני ושלשה דינין הן דדמיין להדדי נינהו ומשום הכי תני להו בהדי הדדי וכולה מתני' ארישא סמיך דקתני עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש וכו' והכי קאמר ראשי שורות שסמוכין לגפה וכו' או עומר שכנגדו מוכיח שהיה סמוך לגפה וכו' או עומר שנטלו להוליכו וכו' שסמוך לגפה מודים וכו' ודמיא להא דתנן האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו שפירושה או או קתני ומודים אכולה קאי וה"פ ראשי שורות בקמה אע"ג דסמוכין לצד מקום שהוא שכחה לב"ה אפילו הכי מודים ב"ה לב"ש דלא הפסיד זכותו והכא לא בעינן הוכחה ואפילו יהא גפה מצד ימין או מצד שמאל אינו מפסיד זכותו ובמתני' מפ' דהאי ראש שורה דמודים בה אפילו דאמצע וכ"ש ראש שורה וסוף שורה גרידא ולהכי תני ראשי שורות דתלתא גווני ראשי שורות איכא וכן בעומרין תלושין איכא נמי תלתא גווני ראש שורה וסוף שורה גרידא וראש שורה דשנים המוליכין לגורן ושכחו באמצע דגלי דעתיה שהשורות הולכין מצפון לדרום שקצר או עימר קודם ואח"כ שכח בדרך שורת קצירתו או בדרך שורת עימורו וכיון דאיהו אפסדיה בידים בעינן דמן שמיא מרחמי עליה והיינו אם יש כנגדו מוכיח דההוא דוקא מודו כשיש עומרין כנגד עומר השכוח בצדו לצד מזרח או לצד מערב בשורה כגון שיש שתי שורות אצלו דיכולין להוכיח ששורה היא ג"כ מודים דנדוננו למזרח ומערב אע"ג דתוך שורת צפון ודרום הוא ומצד מזרח או מערב סמוך לגפה וכן בעומר שנטלו והוליכו לעיר אע"פ שהניחו אצל הגפה מודים דלא הוי שכחה דכיון שנטלו זכה בו ותו לא הוי שכחה והשתא מפ' ראשי שורות שהודו דגבי שנים יפה כחן דלא מיבעיא ראשי שורות דפשיטא להו לעלמא דהיינו ראש שורה וסוף שורה גרידא דאפילו גבי יחיד מהני מכח קראי אלא אפילו דאמצע נמי והיינו דקתני שנית שהתחילו לקצור או לעמר מאמצע שורה ושכחו שלפניהן שכחה מה שהיה לפניהן אפשר דהוי שכחה וכגון שעברו משם ולהלן ולאו בלפניהן דסוף שורה קאמר אלא משום דבעי למיתני של אחריהן אינו שכחה שלא היה לפניהן מעולם דהיינו מה שהניחו שניהן באמצע דזה שהוליך לדרום שיירו לראש שורה לחבירו וזה של צפון שיירו לראש שורה לחבירו לא הוי שכחה להכי תני לפניהן שכחה ובאמצע שורה הוא דתני דומיא דלאחריהן אבל גבי יחיד שקצר מראש מצי למיתני לאחריו שכחה דודאי לפניו היה מעיקרא דהא ראש שורה גופה התחיל לקצור ובל תשוב איכא ושלפניו היכא דלא שייך ביה לומר שהניחו אחריו כגון שהוא סוף שורה דאין משם ולהלך כלום אינו שכחה ולהכי תני זה הכלל לפרש דבריו ודינא דראש שורה גרידא וסוף שורה גרידא וכן ראש שורה דאמצע דגבי שנים דמתני' אפילו הויא שורה יחידית מיתוקמא דטעמא משום בל תשוב ודינא דעומר שכנגדו מוכיח לא מפ' במתני' גווניה ובברייתא מפ' ליה כדתניא העומר שכנגדו מוכיח כיצד היו לו עשר שורות של עשר עשר עומרים ועימר אחד מהן מן הצפון לדרום ושכח עומר אחד פי' שורה אחת לאחריו אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב והך ברייתא מיתנייא ביחיד שהתחיל לקצור מצפון לדרום והורה בדעתו שכך היא השורה ושכח באמצע שורה ועבר משם להלן ואשמועינן דאיכא גווני דלא הוי שכחה כגון דאיכא עומרים אצל השכוח שלא נטלן עדיין וכיון שיש כנגדו מוכיח להוכיחו דלהוי שורה אע"ג דהוי בסדר אחר והוא ממזרח למערב אפילו הכי מצילין אותו ולא הוי שכחה ונדונו מזרח ומערב לשורה נמצא עכשיו לענין ראש שורה גרידא אחד יחיד ואחד שנים ניצולות בין בקמה בין בעומרים תלושים דליכא קציר ולא עמור קודם לו ולאו שכחה הוי וסוף שורה נמי אחד יחיד ואחד שנים ניצולות דלא עברו משם ולהלן לקצור ואפילו שבולת אחת חשובה קמה וניצולת ואפילו סמוכה לגפה לא הוי שכחה דליכא בל תשוב אבל אמצע שורה דליחשיב ראש שורה היכא דליכא סניף לסונפה זה לא שנינו אלא בשנים אבל לא ביחיד וגבי שנים דשניהן הניחוהו לאחריהם הוא דחשיב ראש שורה אבל לא ביחיד דגבי יחיד כיון דגלי דעתיה הוא גופיה שקצר קודם ואחר לא מהני אמצע אלא אם כן יש סניף לסונפה ולהוכיחו לשורה למזרח ומערב והיינו ברייתא וכיון דגבי יחיד אי איכא הוכחה מציל כ"ש לגבי שנים דהא יפה כח שנים מכח יחיד כנ"ל ואחר ימים מצאתי דברי ר"י מסיפונטי ז"ל דמפ' מתני' מילי מילי קתני אלא שלא האריך והרויח השמועה כמוני וזה לשונו ראשי השורות פי' אם שכחן אינו שכחה וראשי השורות מפ' לקמן שנים שהתחילו מאמצע שורה זה פנה לרוח צפון וזה פנה לרוח דרום ושכחו לפניהם ולאחריהן שלפניהם שכחה ושלאחריהן אינו שכחה פי' דיש לומר כל אחד ואחד סמך על חברו ואמר חברי יקצור משם נמצא שלא קצרוהו לא זה ולא זה ולא הוי שכחה מנין לראשי שורות אמר ר' יונה דכתיב כי תקצור ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח כלומר ממקום שהתחלת לקצור ושכחת הוי שכחה יצאו ראשי שורות שלא התחלת בהן כלל ומשום הכי לא הוי שכחה העומר שכנגדו מוכיח פי' אם שכחו לא הוי שכחה תניא כיצד היו לו עשר שורות של עשר עשר עומרים והתחיל לעמר שורה אחת מן הצפון לדרום ושכח עומר אחד לצד סוף השורות אותו העומר אינו שכחה מפני שיש לו מוכיח ולעשות שורה כשתחשוב ממזרח למערב אכתי לא נגע כלל בזה העומר נמצא העומר הזה סוף שורת צפון ודרום וראש שורת מזרח ומערב והעומר שהחזיק בו להולוכו אל העיר והניחו ושכחו אינו שכחה פי' מפני שזכה בו מעת שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכבר אוקמינא לה כר' יהושע אליבא דר' אלעאי ברם כר' אליעזר כשהחזיק בו ושכחו הוא מחלוקת ב"ש וב"ה עכ"ל ז"ל: