פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ה:ב:ו

כיצד הוא עשה. כיצד מתקן השבולת:

מביא שתי שבלים מהגדיש. שנתערבה בו השבולת של לקט:

ואומר אם של לקט היא. מפריש אחת לעני ואומר אם זו של לקט הרי טוב: ואם לאו הרי מעשרותיה ותרומתה קבועין בזו:

וחש לומר שמא אותה שקבע בה וכו'. פירכא היא דדילמא הך דקבע בה מעשרות הויא ההיא דלקט ומפריש מן הפיטור על החיוב ואין חלין המעשרות כלל ונשארת בטבלה הראשונה והאיך נותנה לעני:

ומשני אמר ר' יונה מביא שתי שבלים. בזה נתקשה רבינו שמשון ז"ל ופי' דהא דמשני ר' יונה מביא שתי שבלים היינו שתי שבלים חוץ מאותה שנותן לעני וז"ל ומשני א"ר יונה מביא שתי שבלים מלבד אותה שנותן לעני וקובע המעשרות על אחת מהן ואומר על הראשונה אם לקט היא הרי יפה ואם לאו מעשרותיה קבועין על השניה ואח"כ אומר על השנייה דאם היא של לקט הרי מעשרות הראשונה קבועין על השלישית והשתא יש כאן שתי שבלים דלא ידעינן אהי מינייהו המעשרות קבועין ואין יכולין ליתן לעני אלא הראשונה והא דנקט ונותן לו אחת מהן לא חש לומר ונותן לו הראשונה הואיל וכבר פירש מעיקרא ועוד האריך בתיקון הגדיש למ"ד אין בילה עיין בפירושיו ז"ל ונ"ל דאין הלשון משמע כן אלא הכי קאמר שתי שבלים שאמרנו כך הוא מביא שתי שבלים אחד מהגדיש המעורב ואחד מגדיש שהוא ודאי ונותן לעני אחד מהן ויזכה לו בה ויאמר כן אם זו של לקט הרי טוב ואם לאו מעשרותיה קבועין בזו של ודאי ונותן לו הראשונה וכדברי הרב ז"ל ואף הרב ז"ל הודה דאפשר שזו סברת ר' יונה עוד נ"ל פירוש אחר שלא על דרך פירוש הרב ז"ל דלעולם נוטל השתים מן הגדיש המעורב אלא שחוזר ואומר אותן דברים ממש בשבולת שניה ושניהם נותן לעני אחד במתנה ואחד במכירה ותרתי מילי אמר ר' יונה ואומר פעם שנית על השבולת השנית ונותן ואומר וכו' כלומר דמתנה הויא אחד מהן דוקא אבל לא האחרת וכיון דמתנה כן על השניה דהשתא לא קשה דדילמא זו שקבע בה המעשרות לקט היא דהא חזר והתנה כן על השניה דאם היה לקט מעשרותיה דראשונה קבועין בה עצמה ואפשר נמי דשניהן ודאי ומעשרות השניה עם מעשרות הראשונה קבועין בזו דהיינו באותה שאינה מתנה ולהכי הדר ר' יונה ואמר ואומר אם לקט היא כלומר ואומר פעם אחרת בשניה אותן דברים ממש דהא אינו יודע אי זו מהם ודאי ואפשר גם דשניהם ודאי הלכך נותן לעני במתנה אחת מהן שהרי אחת מהן חייב לו שלימה והאחרת יש בה שיעור לחשש מעשרות של השתים וכ"ש של האחת דהאחת מהם טבל ודאי והעני בזה אין לו תרעומות הלכך אינו צריך לתת לו במתנה השנית אלא יכול למכרה לו חוץ ממעשרותיה והעני יבקש פרנסה ממקום אחר לתקנם ויסלק הספק וכן מצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד שבולת של לקט שנתערבה בגדיש הרי זה מפריש שתי שבלין ואומר על אחת מהן אם לקט היא זו הרי היא לעניים ואם אינה לקט הרי המעשרות שחייבת בהן שבולת זו קבועין בשבולת שניה וחוזר ומתנה כן על שבולת שניה ונותן לו אחת מהן והאחרת תהיה מעשר ע"כ כוונת הרב מה שאמרתי והאחרת תהיינה בה המעשרות ומוכרה לו לבד ממעשרות שבה: