פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ה:א:א

גדיש שלא לוקט. כשמקבצין האלומות והעומרים למקום אחד בתוך השדה קרוי אותו ציבור גדיש כדאמרינן האי גודשא תילתא:

שלא לוקט תחתיו. שקבצם במקום שלא לקטו שם העניים את הלקט והמקום ידוע שיש בו לקט:

כל הנוגע וכו'. כל השיבלים הנוגעות על פני הארץ בשטח הקרקע:

הרי הן של עניים. ופטורין כל אותן שיבלים מלעשר ובגמ' מפ' אמאי אין אומדין אותה כדתני סיפא הרוח שפזרה את העומרים בשדה וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה ואין ידוע כמה לקט היה שם שנפלו העומרים עליו:

אומדין אותה. בית דין הולכין עליה ושמין אותה כמה לקט ראויה לעשות שדה זו:

רשב"ג אומר וכו'. אין הדבר צריך אומד כבר קצוב הוא ולא פליג את"ק אלא לומר קצוב ועומד הוא:

כדי נפילה. בגמ' מפ' לה: