פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד:ה:ג

מתני' דר' עקיבא. מתני' דתנן משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין דמשמע דכיון דשליש הראשון ביד הדיוט והקדישן אחר זה אע"ג דגדלו שני שלישים ביד הקדש אין לחוש להם דאחר שליש הראשון את מהלך וחייבין כל הגדולין כר' עקיבא היא:

התוספת פטור. לר' עקיבא דשדי תוספת בתר עיקר וכיון דס"ל לקולא כ"ש לחומרא:

התוספת חייב. התוספת דוקא הוא דחייב והוי טבל וחולין מעורבין רש"י ז"ל האריך לבאר תיקונן בפ' ראשית הגז עיין עליו:

מאי כדון. כדון לשון עכשיו כלומר עכשיו לענין הדין מהו הא דאמרינן מתני' כר' עקיבא מסכימים בזה בני הישיבה דמתני' מחייבא אפילו שמירח ברשות הקדש דיחידאה היא:

תיפתר כר' עקיבא. היא:

ובמירוח. אם באת להעמידה כר' עקיבא וכדפרישית תפרש דחייבים דקתני היינו שפדאם קודם מירוח ובמירוח שמרחן ההדיוט בתר הכי חייבין דאילו מרחן גזבר ואח"כ פדאן אפילו הוו כלהו גידולין ביד הדיוט מודי ר' עקיבא דמירוח הקדש פוטר וכדאיתא בפ' ר' ישמעאל דמנחות אבל פדאן קודם מירוח כשמרחן הדיוט אח"כ חייבין כלהו גידולין לר' עקיבא ואפילו שגדל ביד הקדש שני שלישים אלא שהמעשרות אין ניתנין לבעליהן כדאיתא במס' דמאי וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א דהלכות תרומות:

ולרבנן שני שלישים. דהקדש איכא ולא שדינן תוספת בתר עיקר ואפילו מירח ההדיוט נמי פטור ואם באת להעמידה ככ"ע תפרש דמיירי שקצר מיד דאחר שהקדיש פדה מיד וקצר מיד בענין דלא גדל כלל ברשות הקדש ומודו בהכי כולי עלמא ובפ' ראשית הגז הגירסא בהפך דר' עקיבא מחייב ורבנן פטרי ותלמוד דילן עיקר או שמא משום דקיימא לן כר' עקיבא שנאוהו בלשון חכמים כדאשכחן בפ' כל שעה בפ"ק דב"מ: