פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד:ה:א

הקדיש קמה. כשהיא קמה:

ופדה קמה. ופדאה כשהיא קמה:

חייב. ואינו פטור מטעם הקדש דכי בא לקצרה כבר פדאה וחייב בשלשתן:

עמרים ופדה עמרים חייב בשכחה. דכשהקדישן כבר היו עומרים וחל עליהם חיוב שכחה וכיון דחל בהו תו לא פקע מינייהו חיובייהו:

קמה ופדה עומרים. כשהקדישה היתה קמה וקצר ועימר בעודה קדושה ופדאה אחר כך הילכך לא פאה ולא שכחה חלו וכבר נקצרה ונעשית עמרים לא חל עליה שום מצוה דכי קצר דהוי זמן חיובא הקדש הוה וכתיב קצירך למעט הקדש: עד שלא באו לעונת המעשרות. בפ"ק דמעשרות מפורשת עונת הפירות והירקות:

ופדאן חייבין. ופדאן ג"כ עד שלא באו כיון שפדאן קודם זמן חיובן כי אתי זמן חיובן בתר הכי לא מיקרי תבואת הקדש:

ומשבאו לעונת המעשרות. שהקדישן אחר שבאו ופדאן נמי חייבין כדפרשינן דכי הקדישן כבר חל עלייהו חיובא ותו לא פקע:

וגמרן הגזבר פטור. דתבואת הקדש פטורה:

עד שלא נגמרו. בגמ' מפ' שלא הביאו שליש וכללא דהך מתני' דאין הקדש פוטר אלא כי נגמרה המלאכה שבה תלויה המצוה ברשות ההקדש כגון פאה בקצירה כדכתיב קצירך ולא של הקדש ותרומות ומעשרות בגורן כדכתיב דגנך ודרשינן דיגונך ופי' רש"י ז"ל לשון קיבוץ כרי ולא דיגון הקדש או בגידול שליש גבי שאר פירות כדכתיב תבואת זרעך ולא של הקדש אבל אי מקמי דאקדיש הויא להו טבל דנגמרו מלאכתן לא מצי הקדש תו להפקיע תרומות ומעשרות מיניה ואפילו לא פדאן ועיקר דבר זה מתברר בריש פ"ק דתרומות בגמ' והא דנקט במתני' משבאו לעונת המעשרות ופדאן הוא הדין אפילו לא פדאן דפודה מיד הגזבר מיחייב במעשרות ולא דתני פדאן היינו לאשכוחי לאותן מעשרות היתר אכילה ובלאו פדיון לא מצית אמרת דהא מעילה אית בהו אי נמי תני סיפא אגב רישא וסיפא דמתני' דקתני שבשעת חובתן היו פטורין דוקא היא:

ופדאתה חייבת. ופדאתה ג"כ קודם גלגול חייבת דאחר פדיון גלגלתה:

הקדישתה משגלגלתה חייבת. דכיון דגלגלה קמי דאקדשה תו לא אתי הקדש ומפקע לחיובא דטבל:

וגלגלה הגזבר. דגלגול הקדש פוטר דדרשינן עריסותיכם ולא עריסת הקדש: