פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ג:ד:ב

וחלקו. וזה נפל לו קציר וזה נפל לו קמה:

אינו מפריש משלו. זה שנפל לו הקציר:

לא בתחלה ולא בסוף. לא על מה שקצר מיניה וביה ולא על הקמה של חברו שיקצור אח"כ כגון שחזר ולקחה אינו מפריש מן הקציר שנפל לו עליהן וטעמא דכיון שחובת הקציר בקמה כדתנן בפ' אלו מפסיקין על הקמה הוא דרמיא וכי נפלה הקמה לאחר היא הויא שדהו ועליה בעיא הילכך לא יהיב בעל הקמה אחד מששים אלא כפי חלקו המגיע לו ואע"ג דתנן התם קצר חצייה ומכר חצייה הלוקח נותן פאה לכל התם מעיקרא איהו הוי בעל כל השדה וכיון שהתחיל לקצור אכל שדהו רמיא חיוביה וכי זבין בר מחיוביה זבין אבל הכא מעיקרא דשותפין הויא וחיובא דשותפין בעודן שותפין מדרשא קא אתי הילכך זה שלקח הקציר אינו מפריש כלום:

וקצרו חצי השדה. האחר בשותפות וזה שנפל לו הקמה התחיל כבר לקצור קצת:

מפריש מחלקו שבסוף על חברו שבסוף. דהוי חובת פאה בקמה:

משלו שבתחלה. דהוי קציר דהא לא מיחייב וכדלעיל וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג דמ"ע וז"ל השותפין שקצרו חצי השדה ואח"כ חלקו זה שלקח הקציר אינו מפריש כלום וזה שלקח הקמה מפריש על החצי שלקח בלבד חזרו ונשתתפו וקצרו החצי האחר בשותפות כל אחד מהם מפריש חלקו שבקמה על חלק חברו שבקמה אבל לא על החצי שנקצר ע"כ: