פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ג:ב:ג
Sirilio on Yerushalmi Peah 3:2:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Peah 3:2:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא לקט קיטוף. מייתי לה הכא דאע"ג דאמר ר' יוסי דאינו גמור חשיב גמור דוקא דכן אורחא דאינשי אבל אי לאו אורחא דאינשי גמור אין ושאינו גמור לא:
ולא לקט קיטוף. שחתך השיבלים בידים כדכתיב וקטפת מלילות בידך הילכך פטורות דאין לקט אלא הנקצר במגל כדכתיב ולקט קצירך דדוקא גבי פאה הוא דרבי רחמנא כדאיתא לעיל בפ"ק אבל גבי לקט לא אשכחינן דרבי:
המלקט שבלים. בידיו בקיטוף מעט מעט כדי עיסה:
ואפילו קטף כל שדהו. כך בכל פעם שיעור עיסה:
פטור. ולא דמי לקציר כלל ומשום הכי פטור אפילו מן הפאה:
אפילו במגל. דבחדא סגיא דמלקט מעט מעט וכדמפ' ר' יוסי:
והוא ששייר. בעינן שיור שלא ילקטם כאחת, למר בקיטוף דיד ולמר אפילו במגל:
והכניסן לתוך ביתו. לאכלם ענבים מש"ה פטור דתבצור כרמך לא תעולל כתיב ומפ' לעיל בפ"ק לא תדקדק דהיינו אזהרת הנחת פאה וכדרך הבוצרים הוא דאמר רחמנא והיינו ליין וגבי שכחה נמי כתיב בהאי קרא אחריך ומיניה דרשינן בפ' ראשית הגז שכחה ובבציר קאי וכדרך הבוצרין. וגבי פרט נמי כתיב ופרט כרמך לא תלקט וגמר כרמך כרמך:
ומן הרבעי. קסבר כר' אליעזר בן יעקב דפ' משוח מלחמה דכי כתיב חלול גבי כרם הוא דכתיב מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו ולגבי כרם כתיב בצירה:
וחייב בעוללות. דעוללות שמים אקדשינהו והא דכתיב כי תבצור כרמך לא תעולל הא דרשינן דלאו בעוללות מיירי בפ"ק אלא בפאה והא דכתיב וכרמך לא תעולל הא דרשינן ליה לקמן בפ' כל זית לכרם שכלו עוללות וקשיא לר' חייא בר אבא דבעי תרתי קיטוף ביד ושיעור עיסה דהא הכא בצירה בכלי הוא וקתני פטור:
כאן בגמורות. ר' חייא בר אבא מיירי בגמורות דאי בעי לקיימן מתקיימות הן ומשום הכי בעי תרתי וברייתא בשאינן גמורות:
ואפילו תימא וכו'. כלומר ברייתא לעולם מיתוקמא בין בגמורות בין בשאינן גמורות ולר' חייא לא תקשי דברייתא מיירי דבעי לאכלן ענבים דקתני והכניסן לתוך ביתו דאטו לכלבו שדי להו אלא הכניסן לענבים גופייהו והיינו לאכלן כמות שהן ורובא דענבים לאו לאכילה הן כמות שהן אלא לעשותן יין ולאו כדרך הבוצרים מיקרי ור' חייא בר אבא דאמר דבעינן תרתי גבי כרם היינו לעשותן יין והיינו דאמר לעסתו דאילו לאכלן בעינייהו דהיינו מלילות לא בעי תרתי אלא אפילו לא שייר אלא שלקטן כולן כאחת כדתניא בברייתא דלאכלן ענבים אפילו בצרן כולן כאחת פטור:
והוא ששייר. מקצתן כי היכי דלא להוי כדרך הבוצרין וילפא מן הדא דר' חייא בר אבא דאמר דדוקא כשיעור עיסה ולא כולן כאחת וכן כתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ד וז"ל מי שהיו לו חמש גפנים ובצרן לתוך ביתו אם לאכלן ענבים פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה ומן הרבעי וחייב בעוללות ואם בצרן לעשותן יין חייב בכל אלא אם כן שייר מקצתן ולא הבנתי מה שהשיג הראב"ד ז"ל ומימרא דר' חייא בר אבא פסק הרב ז"ל בפ' שני: