פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א:ה:ב

הפריש בכורים מכרי ממורח. דבכורים צריך לקרוא להם שם במחובר כדתנן בפ' בתרא דבכורים וקאמר דכשהפרישן אחר שנתמרח הכרי אין צריך להפריש קצת לתרומה כדאמרינן במעשר ראשון שהקדימו לתרומה אחר שנתמרח הכרי דצריך להפריש ממנו תרומה גדולה כדאיתא בפ' ג' שאכלו ובפ"ק דביצה:

הא אם מירח. כל מתנה שיתן חייב בתרומה ומעשר:

משא"כ בבכורים. ומשמע דאין צריך להפריש מהן תרומה ולא מעשר כי הפרישן אחר מירוח:

ולימא אבל בבכורים יהא חייב וכו'. כלומר האי משא"כ דקתני בברייתא ה"ק קודם מירוח אין כאן חיוב במעשרות עד אחר מירוח משא"כ בביכורים דבין קודם מירוח ובין אחר מירוח מיחייב בהו כדתנן בפ' התרומה והבכורים שהבכורים נקנין במחובר לקרקע משא"כ בתרומה:

ויידא אמרה. והי דא אמרה לסיועיה לר' יוחנן:

למה נקרא ביכורים. משנה היא במס' תרומות פ' התורם קישות:

וכל הקודם את חברו חברו וכו'. כלומר אם הקדים את חברו שהוא אחרון חברו האחרון מחוייב במצות הראשון דבכורים קדמי לתרומה ומשמירח דהשתא מתחייב בתרומה התרומה מתחייבת בהן ונכנסה בגבולן ואינהו לא נכנסו בגבולה וקשיא לי אי הכי פאה נמי קדמה לתרומה וכי זכה זה אחר מירוח נמי תפטר מתרומה וניחא לי דפאה לית בה חיוב מיתה ואי בעי זבין לה מן העני ואכיל לה משא"כ גבי ביכורים דקדישי ועוד דבכורים קונין שם במחובר לקרקע ואינם תלויים בקצירה משא"כ גבי פאה דבקצירת בעלים תליא מילתא כדלקמן הילכך קדימה דביכורים הויא קדימה: