פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א:ד:ד

ואית דבעי נשמעינה מן הדא. גבי פאה לרבויי אילן הוו דרשי מברייתא דכרם וזית דקשיא להו כדרשא דלעיל דשדך דכתיב גבי פאה היכי דרשינן מיניה אילנות והא אסקינא השתא דשדך דכלאים אין אילנות בכלל ולהכי בעי למילף אילנות מן הצד השוה שבהן וכדמפ' ואזיל:

לא תעולל. דכתיב בפ' כי תצא דלענין עוללות לא איצטריך דהא כתיב בפרשת קדושים וכרמך לא תעולל לאזהרת פאה לכרם הוא דקא אתי:

ובעי תלמודא מה את ש"מ. היכי שמעת אזהרת פאה באילן מהכא:

לא תדקדק. לקצור הכל אלא תניח בה קצת דהיינו פאה ופי' תעולל מלשון עלילה שכל מעליל הוא מדקדק במה שאין האדם נזהר ממנו:

לא תפאר. והא נמי לאזהרת פאה באילן:

לא תקיפו פאת ראשיכם. שתסר מלת תטול כמו ליטול פאת ראשכם והכי איתא בפרק הזרוע לא תטיל תפארתו ממנו והשתא ילפינן כלהו פירות האילן במה הצד דזית וכרם:

לקיטתן כאחת ומכניסן לקיום. הא דלא נקט אלא הני תרי משום דהני תרי הוא דשייכן גבי פאה היתירים על תנאים דמעשרות שארא דתנינן במתני' דאוכל ונשמר וגידוניו מן הארץ במעשר נמי שייכי כל דבר שחייב בביכורים ואתי במה הצד רמונים ותמרים:

ת"ל קצירך ושכחת. דכתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר וגו' ומשמע אפילו קציר אורז ואפילו קציר דוחן דכלהו קוצרין להן ובהני קראי דכרם וזית כתיב שכחה דכתיב בהו אחריך ודרשינן בפרק הזרוע אחריך זו שכחה והשתא קרא הכי קאמר כל מאי דמיחייב במצות אחריך לא תעולל לא תפאר דמאי דמיחייב בשכחה מיחייב בפאה: