פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א:ד:א

כל שהוא אוכל. בפ' כלל גדול דמס' שבת מפ' אוכל למעוטי ספיחי סטים וקוצה וכ' התוס' דהא דנקט הני ולא קאמר כל דבר שאינו אוכל משום דהני חזו קצת לאכילה וקמ"ל דלא חשיבא אכילה דידהו ולהכי נקט ספיחי ולא נקט סטים וקוצה עצמן דהנהו פשיטא דלא חזו כלל ויותר נכון לומר דמשום דתני בשביעית כלל גדול אמרו בשביעית וכו' וקתני התם ספיחי סטים וקוצה דהן ממינין הצובעין אשמועינן דכלל דתנא גבי פאה הוא למעוטי כללא דקתני בשביעית וכן כ' רש"י ז"ל שם בפ' כלל גדול וז"ל והאי דנקט הני ולא נקט שאר מינין שאינן ראויין לאכילה משום דאיידי דגבי שביעית תני להו דיש להן שביעית נקט הכא דגבי פאה ומעשר ליתנהו ע"כ והא דבמתני' דשביעית תני ספיחין ולא תני גרעינין אסטיס וקוצה עצמן דמשמע בריש פרק כלל גדול זוטא דהגרעינין מאכל אדם הן ועוד דבגרעינין לא שייך כילוי דהא כל זרע ואפילו דירק מתקיים כדאמרינן לקמן בפ' מלבנות אלא בגידולים שייך כילוי דתנא בהדי אין מתקיים בארץ תני להו לאו מאכל אדם הלכך תני ספיחי ורש"י ז"ל כ' בפ' הגוזל קמא משום דבשביעית אסור לזרוע תני ספיחין:

ונשמר. מפ' התם למעוטי הפקר כגון הזוכה בשדה מופקרת ונ"ל דהאי כללא אהני נמי ללקט ושכחה דהא בכולהו כתיב קציר והאי נשמר בפאה לאו דהוא גופיה נשמר אלא שיהיה מין הנשמר ואע"פ שאין הוא עצמו נשמר דהא הפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בלקט ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר מ"ט תעזוב יתירא כתיב בהו כדאיתא בפ' הזרוע והא קא בעינן נשמר אלא ש"מ מין נשמר קא אמרינן וכ"כ הראב"ד ז"ל בפירוש ת"כ ועוד הקשה הוא ז"ל דאמאי לא תני באילן אלא הני שמנה ותו לא והרי תפוחים ועוזרדין וערמונים ולוזים ואפרסקין ואגסין ושזיפין ורימין ופרישין ותותין ותירץ ז"ל שאפשר שיש באלו מינין שאין מכניסין אותן לקיום כגון תותים ואפרסקין ותפוחים ועוזרדין ופרישין והשאר אפשר כי לא היו אצלן מן המשומר שהיו רוב אותן המינין מצויין בהפקר ע"כ ונראה דמתותים אין כאן קושיא דאין לקיטתן כאחת אלא הוו כתאנים:

וגידוליו מן הארץ. שיש להם שרשים שיונקים מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות דמאוירא קא רבו:

ולקיטתן כאחת. למעוטי תאנה שאין פירותיה מתבשלין כאחת והמבושלין אינן ממתינין באילן עד שיגיעו חבריהן לבישול אלא נופלין ולוקטין המתבשלין יום יום וה"ה כל אילנות דדמו לתאנה:

ומכניסו לקיום. לאוצר כדי לאכול ממנו בשאר ימות השנה למעוטי רוב ירקות דאע"ג דחייבין כולהו במעשר פטורין מן הפאה ויש ירקות שמכניסן לקיום וחייבין בפאה כגון שומין ובצלים ולוף וקולקוס:

והתבואה והקטנית בכלל הזה. בת"כ משמע דה"פ כל התבואה וכל הקטנית נכנס תוך הכלל הזה וליכא למעוטי בהו מידי דכי ממעטינן באילן וירק הוא דמעטינן דאית בהו מינין דלית בהו הני תנאים דפרשינן והכי איתא התם יכול הירק והקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות הכל בכלל ת"ל קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתן כאחת ומכניסו לקיום יצאו ירקות שאע"פ שלקיטתן כאחת אבל אין מכניסן לקיום יצאו תאנים שאע"פ שמכניסן לקיום אבל אין לקיטתן כאחת והתבואה והקטנית בכלל הזה וכו':

האוג. פי' בערוך אילן העולה מאליו ביער ופריו דומה לשני תולעת ומבשלין אותו וחמוץ הוא ומאדים התבשיל והוא כמו זרע קנבוס אל סומק בלע"ז: